אם עץ נפל ביער והוא אמור להשמיע צליל, למה אומרים שיש מצב שהוא לא השמיע צליל אם אף אחד לא שמע?

כי הם חושבים שרק אם מישהו שמע זה אומר שזה קרה

שואל השאלה:
וזה נכון?

לא

יש שיגידו שרק כשהצליל פוגע בעור התוף, הוא הפך צליל. זה לא נכון בעיניי

יש לטעמי שתי גישות:
1. המציאות אובייקטיבית ולכן אין זה משנה אם מישהו היה עד לתרחיש, גישה שמזכירה את אריסטו.
2. על מנת להתקייפ באמת חייב את הזולת על מנת שיאשר קיומנו, לכן בלי איש אשר ראה את העץ נופל חוויתו כאילו לא התרחשה, גישה קצת לוינסית.

שואל השאלה:
טוב אני חושב שיש שם חיות או חרקים שיכולים לשים לב בדרכם שלהם או אם לא אולי משהו שקשור בטבע

אני מסתכל על זה קצת כמו גן עדן

לגישתי, כל עוד הייתה השפעה על המציאות שלנו ולו הקטנה ביותר העץ נפל. כמו שאמרת החרקים ישימו לב להבדל. כשתלך ביער תשים לב להבדל. כשהרוח נושבת היא תשים לב להבדל.

שואל השאלה:
אין לי דרך לדעת אם הייתה השפעה על המציאות זה מתמטיקה גדולה מדי

זה ביטוי שהוא דוגמה לא הכי טובה לטעמי לשאלה האם יש מציאות אובייקטיבית או סובייקטיבית, בעיניי היא גם וגם , אך בהקשר לדוגמה הלא טובה הזאת, כן העץ נפל. זו פשוט הדגמה למציאוצ אובייקטיביצ בעוד שזה לא העניין היחיד במציאות, כי כולנו פורטלים של מציאויות נפרדות וחופפות
אם אדייק את ניסיון המסר של השאלה, האם דבר, אובייקט או כל משהו , גם אדם, מתנהג באופן שונה כאשר הוא נצפה וכאשר הוא לא נצפה. גם לשאלה הזאת יש מספר תשובות, בעוד שההנחה הרווחת שאני מסכים איתה היא שכאשר הדבר יודע שהוא נצפה, הוא בהכרח מתנהג אחרת, כדוגמה יום יומית שאפשר לבחון, חיות, אנשים וכו.
אלא אם כן הצופה מסתיר את זה שהוא צופה, ואז האובייקט לצורך העניין לא יודע שהוא נצפה ואז גם יש חילוקי דעות בין אם יצנהג אותו דבר או בצורה אחרת

הוא יזיז גלי קול אבל לא ייצור צליל, צליל (sound) נוצר רק בחוויה של האדם, לאחר שגלי הקול נכנסים אל האוזן והופכים לאות עצבי שלבסוף מתפרש במוח. גם צבע זה ככה.