איך להתמודד עם אמא שלי?

אתמול היה יומולדת לאחותי בת 13, מסיבת הפתעה. בעיקרון היה אמור להיות היום אבל יום השואה אז הקדמנו לה, כל הילדים שלה מהכיתה באו בערב כזה ואחריי כמה שעות ראיתי שהם כמו בקבוצות כזה, עשיתי כך מני דברים כמו להגיד לילדים שאני פה עם הם רןצים, או אמרתי להם שהכלב שלנו רוצה לשחק איתם(אני בכללי מתמודדת עם חרדה חברתית אז לא קל לי הדברים האלה בכלל) אבל גם ממש לא קל לי לראות קשיים שאני ממש מבינה מה אןתו אדם מרגיש ולא לנסות רק להיות שם. חשבתי לעשות להם משימה שכולם צריכים לבוא ושאני יחלק אותם לקבוצות שאני בוחרת ונגיד קבוצה אחת שתפש שיר באות מ', כאלה.אבל אחותי לא רצתה את זה וישר אמרה לאמא שלנו, אמא שלי שחשבתי שתצלם את זה בשמחה צעקה עליי, ואמרה שזה לא בסדר בכלל שאני מביכה ככה את אחותי מול הכיתה שלה, והיא אמרה גם שהבכתי אותה כשאמרתי לאח שלי בן 10, שהוא יכןל להיות איתם בחוץ(היא אמרה לו שהוא לא יכול כי הוא "לא קשור" אליהם. הוא התנהג כאילו הכל בסדר וצחק על עצמו אבל ידעתי מה זה גורם לו כנראה להרגיש) בקיצור היא ממש צעקה עליי על זה והכל, ולעשות את הדבר הזה זה משהו שהיה לי ממש קשה, הרגשתי שהיא לא ראתה אותי, שוב.היא אמרה בדיוק את כל מה שהחרדה שלי מפחדת להיות "מביכה, לא בסדר, שתלטנית" כשאני רק ניסיתי לעזור וזה משהו שלא עשיתי אף פעם רק בזמן האחרון אני מסוגלת לפעול ברמות כאלה, וזה דרש ממני המון, היא פשוט לא נתנה לי להמשיך את המשחק, לא להגיד להם שהפסקנו,(חוסר ודאות) ואז אחריי שעה באה לחדר שלי למרות שלא רציתי להתיח בי את כלל מה שעשיתי לא בסדר כשאני גם ככה מוצפת, שהיא תרגע, ואז היא תלך, אמרתי לה לכבד את הגבולות שלי ושאני לא יעשה את זה אבל היא המשיכה בטענה שלא כיבדתי את הגבולות שלה, אז יצאתי מהחדר, מרגיש לי שהיא מאשרת את החרדות שלי כל פעם מחדש