אפשר לקרוא לזה פריקה...

אני מרגישה כול כך חסרת תועלת, אני לא עושה כול היום כלום ואני מאכזבת את ההורים שלי. אני מרגישה כול הזמן חרא, כאילו החיים שלי לא ישתפרו, זה ככה כבר ארבע שנים. אני אצל פסיכיאטר ואני לוקחת כדורים באופי יומי ומטופלת אצל פסיכולוגית פעם בשבוע, תמיד אומרים לי שתומכים בי אבל למה אני מרגישה כול כך לבד. אני כול כך חסרת תועלת שלפעמים אני לא מבינה מה חברות שלי מוצאות בי כחברה שלהן. אפילו בלימודים התדרדרתי, אני מרגישה כאילו אני נטל עבור האנשים שמסביבי. אני לא עושה כלום כי אין לי חשק לעשות כלום, אני אפילו לא עוסקת בתחביבים שלי כי אני מפחדת להיכשל, ואני בוכה תוך כדי שאני כותבת את זה כי לא באלי להציק לאף אחד שיתעסק בבעיות שלי, אני לא מבינה מה אנשים מוצאים בי כדי להיות בחברתי.