פריקה, לא חייבים להגיב אבל מוזמנים לקרוא..

אני לא יודעת אם רק לי זה קורה אבל בזמן האחרון עוברות לי המון מחשבות בראש של יש רגעים שאני מעדיפה שלא יהיו לי חברים בכלל אפילו לא אחד, פשוט אני אהיה החברה הכי טובה של עצמי, אני אצחיק את עצמי, אני אהיה עם עצמי,אני אהיה תלויה אך ורק בעצמי, אני אסמוך רק על עצמי וככה גם אף פעם לא יתאכזב כי ברגע שיש לך חברים אז אתה אוטומטי מצפה מהם למשהו ואז כשזה לא קורה אתה מתאכזב ונפגע וברגע שאין לך חברים אתה לא מצפה לקבל כלום וכבר טוב לך בחיים, אין פגיעות אכזבות ריבים וויכוחים. באמת בחיים לפעמיים בא לי פשוט להיות לבד עם עצמי בלי מחויבות והסברים לאף אחד, אני רוצה להרחיק את כולם ממני רק אני לבד עם השקט של עצמי. אני באמת רוצה שזה יהיה ככה אבל אני לא יודעת איך, אני רגילה למשהו 1 ופתאום לעבור להיות 2 זה שינוי דרמטי, לא תגידו אני רגילה להיות לבד בלי חברים ובום קל יותר זה לא זה זה הרבה מעבר ואני לא יודעת אם לנסות להתחיל או לא, לא בא לי למצוא את עצמי לבד בלי חברים כמו שכתבתי פה ואז ברגע שימאס לי מעצמי לנסות לתקן את המצב וזה יהיה קשה לא יהיה לי קל בכלל. יש דברים שאי אפשר לתקן.