7 תשובות
אחותי את לא חופרת לאף אחד ומי שלא קורא בעיה שלו
התקופות האלה זה דבר נפוץ ממש בעיקר אם את נערה
לדעתי כדאי לך לפתח תחביב שאת טובה בו, נגיד אם את יודעת לנגן אז תעשי את זה הרבה.
ככל שתעשי משהו שאת אוהבת ותתגאי בזה ככה גם תרגישי טוב יותר ובאמת אין כמו ההרגשה לעשות משהו שאת טובה בו
בכללי היחידה שתוכל לעזור לך זאת את, הדבר הזה שאת עוברת זה כמו מסע נפשי כזה ואני בטוחה שבקרוב תעברי את זה כי את אלופה ואני מאמינה בך
דרך אגב אני גם פרפקציוניסטית אני מבינה אותך בזה ממש שתדעי
התקופות האלה זה דבר נפוץ ממש בעיקר אם את נערה
לדעתי כדאי לך לפתח תחביב שאת טובה בו, נגיד אם את יודעת לנגן אז תעשי את זה הרבה.
ככל שתעשי משהו שאת אוהבת ותתגאי בזה ככה גם תרגישי טוב יותר ובאמת אין כמו ההרגשה לעשות משהו שאת טובה בו
בכללי היחידה שתוכל לעזור לך זאת את, הדבר הזה שאת עוברת זה כמו מסע נפשי כזה ואני בטוחה שבקרוב תעברי את זה כי את אלופה ואני מאמינה בך
דרך אגב אני גם פרפקציוניסטית אני מבינה אותך בזה ממש שתדעי
את לא צריכה להתנצלל ממש לא. אנחנו בחרנו אם לקרוא או לא . חוץ מזה ממש לא חפרת וממש לא הפרעת גם לי יש חרדה כללית אפיזודה של דיכאון ואו סידי קל. אני גם מרגישה תקועה כבר תקופה תקועה בתוך הדבר הזה וזה מאוד מתסכל ואני מבינה אותך. הפרטי שלי פתוח לכל דבר אחותי. ואגב אני קוראת כבר פעם שלישית היום בסטיפס על דברים שפסיכולוגים אמרו למטופלים שלא נראלי שזאת המטרה של פסיכולוג לומר אותם וזה גרם לי לתהות על כמה פסיכולוגים דפוקים. חוץ משלי אני ממש אוהבת אותו
שואל השאלה:
אני גם בגלל כול המצב וכול מה שקורה כרגע אני אוכלת פחות וזה כול כך מתסכל
אני גם בגלל כול המצב וכול מה שקורה כרגע אני אוכלת פחות וזה כול כך מתסכל
אנונימית
שואל השאלה:
אגב תודה רבה ^-^
אגב תודה רבה ^-^
אנונימית
באהבה3>
היי
קראתי את מה שכתבת, לבי יוצא אלייך, וזה ממש לא חפירה. נשמע שאת מתמודדת כבר הרבה זמן עם עומס רגשי ומחשבות שלא נותנות מנוחה, וזה באמת יכול להיות מאוד מתסכל ומעייף. אולי אפשר לנסות לקחת את הדברים בצעדים ממש קטנים, למשל לבחור משימה אחת ביום שכן אפשר לעשות, גם אם היא קטנה. לפעמים גם עוזר לכתוב את המחשבות במקום לשמור הכול בפנים, או לנסות לחזור בהדרגה לתחביב אחד קטן בלי לחץ להיות מושלמת בו.
בנוסף, אולי שווה לנסות לשתף יותר את מי שמטפל בך או אדם קרוב במה שאת מרגישה באמת. לפעמים כשאומרים בקול מה עובר בפנים, זה כבר מוריד קצת מהעומס. את לא אמורה להתמודד עם זה לבד.
שולחת חיבוק וחיזוק
קראתי את מה שכתבת, לבי יוצא אלייך, וזה ממש לא חפירה. נשמע שאת מתמודדת כבר הרבה זמן עם עומס רגשי ומחשבות שלא נותנות מנוחה, וזה באמת יכול להיות מאוד מתסכל ומעייף. אולי אפשר לנסות לקחת את הדברים בצעדים ממש קטנים, למשל לבחור משימה אחת ביום שכן אפשר לעשות, גם אם היא קטנה. לפעמים גם עוזר לכתוב את המחשבות במקום לשמור הכול בפנים, או לנסות לחזור בהדרגה לתחביב אחד קטן בלי לחץ להיות מושלמת בו.
בנוסף, אולי שווה לנסות לשתף יותר את מי שמטפל בך או אדם קרוב במה שאת מרגישה באמת. לפעמים כשאומרים בקול מה עובר בפנים, זה כבר מוריד קצת מהעומס. את לא אמורה להתמודד עם זה לבד.
שולחת חיבוק וחיזוק
היי לך,
קראתי מה שכתבת ולא יכולתי להמשיך בלי לכתוב לך כמה עד כמה נראה שאת בן אדם חזק ושיש בך יכולות וכוחות להתמודד ולהאבק בכל הקשיים שנערמים בדרכך.
מסתמן ממה שכתבת שאת מתמודדת בכמה חזיתות עם הפרעות טורדניות וחרדות וזה לא מובן מאיליו להתגבר ביומיום על הקשיים שהנפש מעמיסה עליך
את כותבת שכבר ארבע שנים את בתקופה קשה, וזה נשמע מעייף ומתיש והדרך ארוכה וגובה מאמצים נפשיים, מחירים אישיים ואולי גם חברתיים..
ניתן להבין עד כמה את כמהה לאזי תאריך יעד בו תרגישי אחרת ותהיי "רגילה" בלי מחשבות שמטרידות, ללא המחשבה שאת לא מספיק טובה ולא מושמלמת, אלא פשוט את , גאה בעצמך עם שמחת חיים..
נשמע שאת סובבת במעגל של רצון להתמודד ולהתגבר על ההפרעות עם החשש והחרדה שתכשלי.. ואין לך מוצא מהלופ הזה. נשמע מאוד מתסכל
אני יכולה לדמיין כמה קשה היה לך לשבת לספר ולחשוף את הקשיים שלך, אולי הרגשת שאת מעיקה וסתם מתלוננת, אולי חשבת שמה שאת חווה זה לא באמת בעיות ושזה את נטל עלינו.
מקווה שאחרי שפרקת וסיפרת חלק ממה שעובר עליך הרגשת מעט יותר טוב.
אני רוצה להזמין אותך לעלות לצ'ט שלנו, לינק בסוף התגובה, לשתף את המתנדבים שלנו במחשבות שלך בלי צורך להתנצל או להסביר הם שם כדי להקשיב לך .
מקדישה לך את השיר של אביב גפן " את לא לבד":
זו רק שעה קודרת שעוד מעט נגמרת
ואם את שוב חושבת שיכול היה להיות אחרת
הכוכבים הקטנים האלה הם כמו דמיון בשרשרת
קישוטים בשמי הערב את מביטה בעצב
נחשפת לאור אפל לכוח
שלא נותן מנוח
נושרת כמו שלכת
עכשיו הזמן לפרוח.
שלך מתנדבת סה"ר
קראתי מה שכתבת ולא יכולתי להמשיך בלי לכתוב לך כמה עד כמה נראה שאת בן אדם חזק ושיש בך יכולות וכוחות להתמודד ולהאבק בכל הקשיים שנערמים בדרכך.
מסתמן ממה שכתבת שאת מתמודדת בכמה חזיתות עם הפרעות טורדניות וחרדות וזה לא מובן מאיליו להתגבר ביומיום על הקשיים שהנפש מעמיסה עליך
את כותבת שכבר ארבע שנים את בתקופה קשה, וזה נשמע מעייף ומתיש והדרך ארוכה וגובה מאמצים נפשיים, מחירים אישיים ואולי גם חברתיים..
ניתן להבין עד כמה את כמהה לאזי תאריך יעד בו תרגישי אחרת ותהיי "רגילה" בלי מחשבות שמטרידות, ללא המחשבה שאת לא מספיק טובה ולא מושמלמת, אלא פשוט את , גאה בעצמך עם שמחת חיים..
נשמע שאת סובבת במעגל של רצון להתמודד ולהתגבר על ההפרעות עם החשש והחרדה שתכשלי.. ואין לך מוצא מהלופ הזה. נשמע מאוד מתסכל
אני יכולה לדמיין כמה קשה היה לך לשבת לספר ולחשוף את הקשיים שלך, אולי הרגשת שאת מעיקה וסתם מתלוננת, אולי חשבת שמה שאת חווה זה לא באמת בעיות ושזה את נטל עלינו.
מקווה שאחרי שפרקת וסיפרת חלק ממה שעובר עליך הרגשת מעט יותר טוב.
אני רוצה להזמין אותך לעלות לצ'ט שלנו, לינק בסוף התגובה, לשתף את המתנדבים שלנו במחשבות שלך בלי צורך להתנצל או להסביר הם שם כדי להקשיב לך .
מקדישה לך את השיר של אביב גפן " את לא לבד":
זו רק שעה קודרת שעוד מעט נגמרת
ואם את שוב חושבת שיכול היה להיות אחרת
הכוכבים הקטנים האלה הם כמו דמיון בשרשרת
קישוטים בשמי הערב את מביטה בעצב
נחשפת לאור אפל לכוח
שלא נותן מנוח
נושרת כמו שלכת
עכשיו הזמן לפרוח.
שלך מתנדבת סה"ר