6 תשובות
שמעתי משהו יפה,
למה הפרשה התחילה דווקא במצוות על עבד עברי - שמישהו שקונה עבד עברי צריך לשחרר אותו בשנה השביעית? הרי היה יותר הגיוני להתחיל בדברים יותר כלליים ולא במקרה ספציפי שכזה?
אלא כל הציווי הזה זה ממש ברית שעשה איתנו השם - כמו שאתם הייתם עבדים במצרים ושחררתי אתכם ככה עכשיו שאתם קונים לעצמכם עבד עברי תשחררו אותו גם.
וזה מראה כמה שהשם אפילו לעבדים הוא דואג! ועוד תשובה זה משל לאבא שיש לו שני בנים, אחד מצליח בחיים, לומד טוב, והשני לא מצליח בכלום וקשה לו ונמצא במקום יותר נמוך, למי האבא ידאג יותר? לזה שלא מצליח בחיים שצריך עזרה,
ככה השם התחיל במצוות של העבדים שלא נשכח שגם אנחנו היינו עבדים במצרים ושצריך להסתכל במיוחד על אלה שצריכים עזרה ולא להעלים עין.
עד כאן.
אם את הולכת למקום חילוני את יכולה לדבר גם דברים יותר כללים ללב שלהם שלאהוב את השם וכמה שהיהדות מתוקה ולנסות לחזק אותם.
אשרייך,
בהצלחה.
למה הפרשה התחילה דווקא במצוות על עבד עברי - שמישהו שקונה עבד עברי צריך לשחרר אותו בשנה השביעית? הרי היה יותר הגיוני להתחיל בדברים יותר כלליים ולא במקרה ספציפי שכזה?
אלא כל הציווי הזה זה ממש ברית שעשה איתנו השם - כמו שאתם הייתם עבדים במצרים ושחררתי אתכם ככה עכשיו שאתם קונים לעצמכם עבד עברי תשחררו אותו גם.
וזה מראה כמה שהשם אפילו לעבדים הוא דואג! ועוד תשובה זה משל לאבא שיש לו שני בנים, אחד מצליח בחיים, לומד טוב, והשני לא מצליח בכלום וקשה לו ונמצא במקום יותר נמוך, למי האבא ידאג יותר? לזה שלא מצליח בחיים שצריך עזרה,
ככה השם התחיל במצוות של העבדים שלא נשכח שגם אנחנו היינו עבדים במצרים ושצריך להסתכל במיוחד על אלה שצריכים עזרה ולא להעלים עין.
עד כאן.
אם את הולכת למקום חילוני את יכולה לדבר גם דברים יותר כללים ללב שלהם שלאהוב את השם וכמה שהיהדות מתוקה ולנסות לחזק אותם.
אשרייך,
בהצלחה.
פרשת השבוע - פרשת משפטים
*"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"*
(שמות כד, ז)
בפרשה שלנו, לאחר שמשה רבנו קורא באוזני העם את "ספר הברית", פונים בני ישראל אל משה ואומרים:
> כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' *נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע*
ההתמסרות של עם ישראל לקבלת עול המצוות, עד כדי כך שהקדימו "נעשה" ל"נשמע", עוררה רעש גדול בשמיים.
וכך אומרת הגמרא:
> אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע", יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן: "מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז (סוד) זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ? (מסכת שבת פח.)
לעשות פעולה מבלי להבין מדוע, זו הנהגה של מלאכים.
ועכשיו קיבלו עם ישראל על עצמם גם דרגה זו - לקיים את מצוות השם בתמימות, פשוט כי כך ציווה.
ר' נחמן מבאר זאת במשל על בן ועבד:
> כִּי יֵשׁ בְּחִינַת בֵּן, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא כְּמוֹ בֵּן... וְיֵשׁ בְּחִינַת עֶבֶד, שֶׁאֵין לוֹ רַק לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ, וְאָסוּר לוֹ לִשְׁאֹל שׁוּם טַעַם וַחֲקִירָה עַל עֲבוֹדָתוֹ
"מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא" הוא מושג חסידי על בן מלך שיש לו את "המפתחות לארמון" ויכול לחפש בגנזי המלך ולהבין את טעמי המצוות.
לעומת זאת, בחינת עבד היא לעשות כל מה שהמלך מצווה, בלי רשות לשאול שאלות.
> אֲבָל יֵשׁ בֵּן, שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל כָּךְ אֶת אָבִיו, עַד שֶׁמֵּחֲמַת הָאַהֲבָה הוּא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֶבֶד, מַה שֶּׁעֶבֶד פָּשׁוּט צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וְהוֹלֵךְ וְקוֹפֵץ בְּתוֹךְ הַסּוֹלְלוֹת הַגְּדוֹלָה, בְּתוֹךְ קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְאָבִיו, *מַה שֶּׁאֲפִלּוּ עֶבֶד פָּשׁוּט לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עֲבוֹדוֹת כָּאֵלּוּ.*
יש בן שאוהב את אביו עד כדי כך, שהוא מוכן לעשות אפילו עבודות של עבד.
כלומר: גם עבודות של עבד - רפש וטיט, וגם מתוך תודעה של עבד שאינו שואל שאלות, אלא פועל בשמחה ובתמימות כדי לעשות נחת רוח לאביו.
> וַאֲזַי כְּשֶׁאָבִיו רוֹאֶה אַהֲבָתוֹ הַחֲזָקָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְעַבְדוּת גָּמוּר בִּשְׁבִיל אַהֲבָתוֹ, אֲזַי הוּא מְגַלֶּה לוֹ גַּם מַה שֶּׁאֵין נִמְסָר אֲפִלּוּ לְבֵן... הַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה לוֹ בְּחִינַת צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, שֶׁגַּם מֹשֶׁה בְּחַיָּיו לֹא הִשִּׂיג זֹאת. (ליקוטי מוהר"ן תנינא ה', טו')
כשאדם זורק את השכל ומבטל את עצמו לגמרי מול בורא עולם, הוא זוכה להבנה עמוקה שאפילו משה כשביקש "הודעיני נא את דרכיך", לא הגיע להשגה זו.
הפרשה ורבי נחמן מלמדים אותנו להיות בנים שעושים מעשה עבד. כלומר, גם כאשר קורים לנו דברים שאיננו מבינים, אנחנו מתחזקים באמונה ובביטחון בבורא עולם ומקיימים את מצוותיו בתמימות כעבד.
שבת שלום
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/
*"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"*
(שמות כד, ז)
בפרשה שלנו, לאחר שמשה רבנו קורא באוזני העם את "ספר הברית", פונים בני ישראל אל משה ואומרים:
> כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' *נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע*
ההתמסרות של עם ישראל לקבלת עול המצוות, עד כדי כך שהקדימו "נעשה" ל"נשמע", עוררה רעש גדול בשמיים.
וכך אומרת הגמרא:
> אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע", יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן: "מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז (סוד) זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ? (מסכת שבת פח.)
לעשות פעולה מבלי להבין מדוע, זו הנהגה של מלאכים.
ועכשיו קיבלו עם ישראל על עצמם גם דרגה זו - לקיים את מצוות השם בתמימות, פשוט כי כך ציווה.
ר' נחמן מבאר זאת במשל על בן ועבד:
> כִּי יֵשׁ בְּחִינַת בֵּן, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא כְּמוֹ בֵּן... וְיֵשׁ בְּחִינַת עֶבֶד, שֶׁאֵין לוֹ רַק לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ, וְאָסוּר לוֹ לִשְׁאֹל שׁוּם טַעַם וַחֲקִירָה עַל עֲבוֹדָתוֹ
"מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא" הוא מושג חסידי על בן מלך שיש לו את "המפתחות לארמון" ויכול לחפש בגנזי המלך ולהבין את טעמי המצוות.
לעומת זאת, בחינת עבד היא לעשות כל מה שהמלך מצווה, בלי רשות לשאול שאלות.
> אֲבָל יֵשׁ בֵּן, שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל כָּךְ אֶת אָבִיו, עַד שֶׁמֵּחֲמַת הָאַהֲבָה הוּא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֶבֶד, מַה שֶּׁעֶבֶד פָּשׁוּט צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וְהוֹלֵךְ וְקוֹפֵץ בְּתוֹךְ הַסּוֹלְלוֹת הַגְּדוֹלָה, בְּתוֹךְ קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְאָבִיו, *מַה שֶּׁאֲפִלּוּ עֶבֶד פָּשׁוּט לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עֲבוֹדוֹת כָּאֵלּוּ.*
יש בן שאוהב את אביו עד כדי כך, שהוא מוכן לעשות אפילו עבודות של עבד.
כלומר: גם עבודות של עבד - רפש וטיט, וגם מתוך תודעה של עבד שאינו שואל שאלות, אלא פועל בשמחה ובתמימות כדי לעשות נחת רוח לאביו.
> וַאֲזַי כְּשֶׁאָבִיו רוֹאֶה אַהֲבָתוֹ הַחֲזָקָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְעַבְדוּת גָּמוּר בִּשְׁבִיל אַהֲבָתוֹ, אֲזַי הוּא מְגַלֶּה לוֹ גַּם מַה שֶּׁאֵין נִמְסָר אֲפִלּוּ לְבֵן... הַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה לוֹ בְּחִינַת צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, שֶׁגַּם מֹשֶׁה בְּחַיָּיו לֹא הִשִּׂיג זֹאת. (ליקוטי מוהר"ן תנינא ה', טו')
כשאדם זורק את השכל ומבטל את עצמו לגמרי מול בורא עולם, הוא זוכה להבנה עמוקה שאפילו משה כשביקש "הודעיני נא את דרכיך", לא הגיע להשגה זו.
הפרשה ורבי נחמן מלמדים אותנו להיות בנים שעושים מעשה עבד. כלומר, גם כאשר קורים לנו דברים שאיננו מבינים, אנחנו מתחזקים באמונה ובביטחון בבורא עולם ומקיימים את מצוותיו בתמימות כעבד.
שבת שלום
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/
איך היה השבת?
שואל השאלה:
חחח היא הייתה מדהימה
חחח היא הייתה מדהימה
אנונימית
חיזקת אותם?
שואל השאלה:
כן פחות או יותר
כן פחות או יותר
אנונימית
באותו הנושא: