דבר תורה לפרשת השבוע הבעל"ט לפי דברי הרב דרוקמן זצ"ל, בבקשה תנעצו ותגיבו שנגיע לחמות.

בס"ד

פרשת ראה נקראת תמיד לקראת חודש אלול ותחילת הפרשה באמת נראית מתאימה לחודש הזה כשהיא נותנת לנו את הזכות לבחור בין טוב לרע ( דברים יא, כו-כח).
הקב"ה נותן לנו את האפשרות לקבל ברכה או קללה.
התורה גם חוזרת על העניין הזה בשבת שלפני ראש השנה, בפרשת ניצבים (דברים ל, טו-טז).
התורה אומרת שם "את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". החיים והטוב קשורים אחד בשני ומנגד גם המוות והרע.
כשהתורה מדברת על חיים הכוונה שלה היא לחיים אמיתיים, חיים של טוב.
חז"ל אומרים ש"הרשעים אפילו בחייהם נקראים מתים" - האדם יכול לחיות 120 שנה בעולם הזה אבל אם הוא בזבז את הזמן במעשים שליליים, הוא לא יקרא חי.

כשאדם נפטר, ל"ע, החברים והמשפחה שלו מתאספים בבית האבל ולא מספרים את הדברים הרעים שהוא עשה, אלא רק את הדברים הטובים.
באותו הזמן, שם בבית האבל, מתגלים החיים האמיתיים של האדם שמסתכמים רק במעשיו הטובים.
וזה מה שכתוב גם בקהלת: "טוב ללכת אל בית אבל מללכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל ליבו". דווקא במפגש עם סוף האדם מתגלה התכלית האמיתית של חייו.
חז"ל אומרים לנו על סוף הפסוק "והחי יתן אל ליבו" שהצדיקים נותנים אל ליבם. כלומר, רק הצדיקים שהם קרויים באמת 'חיים', יכולים ללמוד מההליכה לבית האבל את המשמעות האמיתית של החיים.

עוד נאמר בקהלת: "כי החיים יודעים שימותו, והמתים אינם יודעים מאומה...", ואומרים על כך חז"ל ש"כי החיים יודעים שימותו" הכוונה היא לצדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים ו"המתים אינם יודעים מאומה" הכוונה לרשעים שאפילו בחייהם קרויים מתים.
הצדיקים מבינים שיש קץ לחיים שלהם בעולם הזה ובגלל זה צריך להשקיע את הזמן הקצוב במה שחשוב באמת בחיים, בדברים שיש להם משמעות אמיתית, בדברים טובים.
הרשעים לעומתם, נחשבים מתים אפילו בחייהם. הם מתעלמים מכך שיום יבוא וחייהם יגמרו ומתוך כך הם מתמקדים רק בהנאות החומריות של העולם ומבזבזים את חייהם.

האלשיך בפירושו לקהלת מחזק ואומר שלאחר הסתלקות האדם מהעולם לא נשאר שום זכר להנאות החומריות, אז האם לא חבל על כל הזמן בעולם הזה שהתבזבז בחיים שאינם חיים?!

(המשך בתגובה ראשונה)