כתבתי טקסט קצר של שירה בפרוזה ואשמח לקבל חוות דעת וביקורת עניינית.

לא!
אל תהרוג את הזבוב!

ומדוע לא?
באוויר עושה רק סיבוב,
ומבפנים הוא רק נבוב,
וביום מן הימים הספורים, יהיה שאוב לתוך מערבולת המאוורר, בשוגג כמובן, שרבוב - כי ככה עושה הזבוב.
מבזבז זמנו - זמנינו, מזמזם, רק מזיק,
כדיבוב בסינית לסרט אמריקני; ערבוב גמור בתוך שיחתינו -

אבל אם סופו נעשה בחישוב,
הלא חשוב הוא?
הוא שראה את האור - עוף יעוף לכיוונו, לתוך-תוכו,
ומשם לא ישוב; זמנו קצוב מלכתחילה -
בכלוב החשוך של כפותיך לא ינוב דבר
מלבד סימן בצבע החרוב
שישאר צרוב לנצח -
עליו תסתכל בגועל.
שמו של הזבוב נקוב, כתוב בדם, עזוב על ידך.
וזאת לא אשמתו של הזבוב שהתבלבל כשראה את האור שהחזירו פניך.