כתבתי טקסט אשמח לביקורות

להלחם נגד המוח של עצמך
קצת טיפשי לא?
אולי לא נגד המוח של עצמך.. יותר כמו הקול בראש שלך
שבא ואומר לך כמה אתה חרא בן אדם, כמה לאנשים יהיה יותר טוב בלעדייך, מציין את כל הדברים הרעים שלא היו קורים אם לא היית שם מלכתחילה..
ואז אתה תוהה אם אתה פשוט צריך לסיים הכל
להכנע לקול
להקשיב לעצה שלו
להעלם
אבל אתה בוחר להלחם. כי יש אנשים שאשכרה אכפת לך מהם
לא משנה אם אכפת להם ממך
אתה פשוט רוצה שהם יהיו מאושרים
אז אתה נלחם
לא בשבילך. בשבילהם
אבל הקול... הוא שם והוא לא מוותר
מחפש כל נקודת חולשה
יורה עוד ועוד חצים
עד שאתה כמעט מוותר
אבל עדיין לא
מה יהיה איתי?
הדחקתי והדפתי את הקול במשך זמן מה
ועכשיו הוא פרץ את הקירות
להמשיך להלחם או להכנע אני באמת לא יודעת
בנתיים נראה שאני ממשיכה להלחם. אבל כמה זמן זה עוד יחזיק?
כנראה אף אחד לא קרא עד לפה..
אבל בכל מקרה
מה אתם חושבים?(חשוב לציין כתבתי את זה ב5 בבוקר אז אולי יהיה טעויות בכתיב)