אנשים שכותבים, איך אתם מתמודדים עם פרפקציוניזם?

כותב, מוחק, כותב שוב, מעבד וחוזר על הכל עד שמבחינתי זה טוב

דבר שאני לומד כרגע דרך הלימודים הוא לא לזרוק, ליצור תיקייה של דברים שכתבתי שמבחינתי הם גרועים והתיקייה משמשת פח אשפה בעבורי. כשארצה, אוכל לעבור עליהם ולדלות רעיונות או קטעים שנראים לי טובים בהסתכלות שנייה.

את צריכה להבין ששום דבר שתכתבי בפעם הראשונה לא יהיה מושלם, בשביל זה משכתבים, מקבלים חוות דעת ומעסיקים עורך.

אין דבר כזה מושלם, מושלם קיים רק בראש.
עדיף דבר לא מושלם, מדבר שלא קיים.

שואל השאלה:
אני יודעת אבל זה מפריע לי שאני כותבת דברים שאני לא אוהבת. זה גורם לי להרגיש כמו מטומטמת

אז מה
את יודעת כמה דברים כתבתי שאני לא אוהבת?
אני לא אוהבת 70% ממה שאני כותבת.

שואל השאלה:
פשוט קשה לי עם זה. זה גורם לי לשנוא את עצמי

אין שום סיבה.
את והכתיבה שלך אלה שני דברים נפרדים.

מסכים עם הזאת שמעליי (מחילה אין לי כוח לכתוב את כל השם)
נראה לי תשאלי כל אחד שכותב, יש לו דברים שהוא לא אוהב
שהוא כתב ואחרי כמה זמן אמר וואלה לא כמו שחשבתי
וזה לא אומר עליו כלום
זה כולם ככה

כותבת, מוחקת, שונאת, אוהבת, מתייעצת, משכתבת עד שאני מרוצה
אבל גם אם אני לא מרוצה אני משאירה איך שכתבתי פחות או יותר כי אני כותבת את הרגשות שלי אז אני נמנעת מלשנות כי זה הרגש שלי