מה יכול להוכיח לי שמשהו קיים חוץ ממני עצמי?

וואי חשבתי על זה גם
הנה אני קיימת

כלום מה שאת מאצינה זה מה שאת מאמינה אין דבר שיכול להוכיח לך זאת

לדעתי, תודעה מגיעה מהחושים.
אתה יודע שאתה מרגיש משהו כשאתה מרגיש אותו. (מציאות נתפסת לפי התחושה שלך ואם אתה לא מרגיש משהו, הוא לא קיים)
בפן הפסיכולוגי, אתה הדבר היחיד שאמיתי, כל השאר אינו בהכרח כפוף לשינויי על ידיך אבל הינו מושפע ממך. (אתה יוצר מציאות כל הזמן)
ובפיזיקה ניתן ללמוד שכל איש, חיה, עצם (בכללי כל אטום) מפעיל סוג של כוח עלייך.
אבל פרוטון (סוג של, אטום אור) מגיב בצורות שונות בין אם אתה רואה אותו או לא. (תופעה מדהימה ששווה ללמוד עלייה)

אתה מתאר סוליפסיזם.

השאלות שלך "מה יכול להוכיח לי ש.." מאוד הגיוניות ומגיעות מתוך סקרנות.

אגיד שאני מרגישה שהעולם "החיצוני" קיים אבל כל אחד חווה אותו דרך התודעה שלו וזה בעצם מה שגורם לכל אחד לבנות איזשהו עולם פנימי "מנותק" מהשאר.
בכל מקרה, אתה פה אז תהנה מהקיים ומהדרך(:

בגדול אתה לא יכול להפריך לחלוטין את הגישה שלפיה אנחנו לא יותר ממוח בצנצנת.
השאלה היא למה זה רלוונטי.
לכל צורך מעשי (וגם מנטלי), זה לא באמת משנה כלום. זו התעסקות חסרת משמעות.

מאד פשוט. החושים שלך שמחוברים למציאות ומקשרים בין "התודעה" שלך לבין העולם.

החושים נותנים לך "מודעות" לאובייקטים בעולם. העיניים לקרני אור, האוזניים לגלי קול, האף לחלקיקים באוויר וכו...

בדומה לכך שהחושים מודעים לאובייקטים בעולם החיצוני, "התודעה" (שגם נובעת מהמילה מודעות, כמו conscious באנגלית) מודעת לעצמה - אל האובייקטים הפנימיים שאלו הם החושים והמידע שהחושים אספו. זה בדיוק עוד חוש, שאוסף מידע (את המידע שמקבל מן החושים) ומסוגל לבצע עליו פעולות (לאגד או לסנן לדוגמא) ואז להחזיר את המידע חזרה לעצמו ולקלוט אותו מחדש.

במילים פשוטות, כדי להוכיח שמשהו קיים אתה צריך לשאול את עצמך מהו הדבר אליו אתה מודע? מודעות זה פועל, וכל פועל זקוק לנשוא (עצם כלשהו) לפעול עליו.
בסופו של דבר קיים דבר אובייקטיבי אליו אנחנו מודעים (וזוהי היא המציאות האובייקטיבית).

תודה.
לא, המציאות אינה סובייקטיבית.

^אתה חושב שכמות הגזים שפולטת השמש סובייקטיבית? (זה לא מסביר על סמך מה יודעים שהמציאות אובייקטיבית, זו סתם דוגמה לצורך העניין).

הרגע הסברתי.

^איך זה רלוונטי? השאלה היא אם יש מציאות אובייקטיבית, האם היא קיימת. לא האם אנחנו יכולים לתפוס אותה באופן אובייקטיבי.

כולם תופסים בדיוק את אותם קרני אור וחלקיקים וגלי אור.
החושים תקינים וכל מה שהם עושים זה לקלוט אובייקטים, וגם הם עצמם אובייקטים של המציאות שאליה אנחנו מודעים. כלומר אפילו התפיסה שלנו היא תפיסה רק של עצמים קיימים בעלי צורה יחידה.

דקארט שהזכרת בתגובה שלך טען שהחושים אינם תקינים - שאי אפשר לסמוך עליהם לתפיסת המציאות ושהם מתעתעים - וזאת אכן הדרך היחידה לטעון שהמציאות החיצונית זרה לנו. אבל מאחר שהחושים אינם מתעתעים, ומעצם הגדרתם יש להם רק פונקציה אחת ויחידה והם אינם מעבדים מידע ועושים את פעולת "התפיסה" של העצמים, אז אין סיבה לערער על מה שאנחנו קולטים ואין סיבה לחשוב שהמציאות זרה לנו.

השגיאות בהבנת המציאות והאמת הם ברמה המושגית, לא ברמת התפיסה והקליטה. החושים עושים את תפקידם להעביר לנו עצמים כמו שהם וזה התפקיד של המוח לעבד את המידע ולאגד אותו יחד עם מידע קודם כדי להבין את מהותו.

נגיד אם מסתכלים מהצד על כפית בתוך כוס מים זה נראה שהכפית נחתכת באמצע - אבל אם ניגע בה (חוש המגע) נבחין שהיא לא באמת חתוכה, אז למה זה נראה ככה?
זה לא כי העין מתעתעת בנו, העין עושה את תפקידה באופן מושלם כרגיל. העובדה היא שקרני האור באמת נחתכו כשהם באו במגע עם המים (מתכונת הצפיפות של הנוזל) והעין קלטה אותם באמת כמו שהם.
אם כבר, זה הוכחה לכך שהחושים לעולם לא יתעתעו בנו וינסו "להתאים" את השגיאות במציאות לכדי משהו מוכר ומובן יותר.

אז, המציאות והמידע שבה היא אחת, והקליטה של המידע מתבצעת באופן יחיד. אני מסכים שכל אחד יכול לחשוב על דברים באופן שונה, אבל לכולם יש בסוף את אותו מידע בדיוק...