האם הטיעון "בלי מוסר אין אלוהים" הוא באמת טיעון טוב?

מה זה בכלל אומר

זה בעברית?

הטענה עלולה לשכנע רגשית אבל היא נופלת כטיעון רציונלי

הטיעון הוא אינטואיטיבי ואין בכוחו לבסס את קיומו של אלוהים,אין הוא אלא מצביע על חיבור אי רציונלי שניתן לעשות בין מוסר לאלוהים וזה לא מספיק, גם לא בשביל להוכיח מוסר אובייקטיבי.

הדרך הרצינית היחידה לטעון לקיומו הממשי היא דרך מטפיזיות בכל צורותיה, אשר לוקה בחסר בטיעון מהסוג הזה.

זה טיעון שלא באמת פותר כלום.
הוא לכאורה פותר את בעיית המוסר האובייקטיבי בכך שהוא תולה את המוסר במה שישות רוחנית כלשהי מחליטה.
רק שזה לא פותר את הבעיה - זה פשוט עיוורון מוסרי. זה לא שונה אובייקטיבית מלעשות ככל העולה על רוחך. לעיתים זה גם יכול להוביל לתוצאות גרועות יותר, כמו מוסלמים סלפים שמבצעים פיגועי התאבדות בשם האמונה הזו.

לא, מוסר הוא אישי ואנושי ולא אלוהי.
האם אתה לא רוצח סדרתי רק כי אלוהים אמר שאסור?

יש מוסר בלי אלוהים אבל בלי אלוהים אין הצדקה מלאה למוסר

שלוש בלילה שחרר מפילוספיה

זה לא אמור להיות ההפך?

אתה מתכוון - בלי אלוקים והתורה, לא היה מוסר.
זה נכון.
כי הוא מקור הכל. ולנו יש רק קמצוץ מהרחמים והמוסר של השם.

יפה מאוד שאתה יודע לשנן מילים בלועזית.
אולי פעם הבאה תבין את המשמעות של כל אחת.

במידה ואתה מדבר עם אנשים הסבורים כי המוסר הוא אובייקטיבי, או לפחות סוברים שיש מוסר אובייקטי כלשהו (אלא שאנו בני האדם לא בהכרח הגענו אליו, אבל הוא קיים, ומשמעות הדבר שיש טוב ורע גם אם אנו לא יודעים מה טוב ומה רע), אז זו טענה לגבי קיום הבורא, אבל לא הוכחה, אלא טענה כלפי הצד האחר בדיון ובו אתה אומר 'הנה גם אתה מודה שיש בורא לעולם שקבע מהו טוב ומהו רע, ברמה האובייקטיבית'.

אמנם טיעון זה נסמך על שתי אקסיומות (לכך הפחות), האחת הזכירה קליגולה, והיא שהמוסר אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, אם לא שהוא בכלל לא קיים מעבר לתוצאה של תהליך אבוציונלי חסר משמעות (מבחינתנו, אלא אם תלך לפי דארוויניזם סוציאליסטי ואז עלינו ללכת כפי המוסר מחמת שהאבולוציה החדירה בנו אותו, ועלינו לפעול כלי האבולוציה שהיא הכלי הטוב ביותר למחיית האדם, אבל טיעון זה הוא על גבול הטיעון הדתי של ההולכים אחר המוסר מצד השכר ועונש, כלומר- מצד שהם רוצים בטובת עצמם בכך ושוב אם אדם יחליט שאינו רוצה בזה, אין מי שיפריע לו לעשות אחרת מזה).
השנייה, שהזכירה לעיל אקסבליבר, וכמו שדייק/העיר בדבריו שארטרז, שצריך לעשות כמו מה שהוא טוב, כלומר- שיש סיבה בכלל לא לעשות מה שהוא רע, אפילו אם נאמר שהמוסר אכן אובייקטיבי. אפילו אם תיקח אקסיומה שלישית שיש לעשות הטוב משום שכר ועונש- הנה כפי אשר יכול האדם להתעלם מן החוק ולקבך על עצמו העונש אשר תטיל עליו החברה בעלת המוסר הסובייקטיבי, כן יוכל לעשות כנגד הבורא. אבל במידה ויש לעשות כמו הטוב ולרחק מן הרע (מסיבה כלשהי, ניקח את הדברים כאקסיומה), כלומר- לילך אחר המוסר, אזי לאחר שהמוסר הזה גם אובייקטיבי, אזי זו טענה לגבי קיום הבורא והליכה אחר אותו מוסר אובייקטי (אמנם לכאורה עדיין יהיה דיון מהו גדר המוסר האובייקטיבי, כי אפשר שיש מוסר אובייקטי כלשהו ואין אנו משיגים אותו וכדלעיל, ואם כן המוסר שלנו הוא סובייקטיבי וצריך אקסיומה רביעית שלפיה עלינו ללכת לפי המוסר הסובייקטיבי שלנו, כי גם אם ידוע לנו דברי הדת, כמו שהמוסר אין אני משיגים אותו, כן אפשר שדברי הדת אין אנו משיגים אותם, אלא אם תחליף את האקסיומה הזו באקסיומה לפיה וודאי השגתנו בדברי הדת הם אמת דבריה ברמה האובייקטיבית, ולמעשה זו הדעה של המוסלמים לגבי הבנתם, שמחמת כן סוברים שלא שייכת פרשנות בספרם הקוראן, אלא לעשות כמו שכתוב בו (הרבה מהמחזירים בתשובה אוהבים לעשות דברים דומים לאסלם ולהציג כתבי הדת כאילו הם פשוטים ובכך להלהיב לב הקוראים, בעיקר עם דברי הזוה"ק וספרי המקובלים וכדו', או לפעמים דברי הש"ס והראשונים וכו', או להביא דעה אחת בלא הזכרת החולק או לפעמים אפילו להביא את הדעה שלא הובאה להלכה לחומרא, כי גם החומרא תלהיב השומעים ויווצר בהם 'רגש הלכתי' שפעמים רבות נוגד את ההלכה עצמה, אך מעודד אנשים לעבודת ה' בהתלהבות וקנאות כלפי האחר...)).

כל טיעון בעד אלוהים נמצא בבעיה לוגית

לא, כי גם אם קיים אלוהים עדיין בשביל להחליט שמוסרי לציית לו צריך לקחת כאקסיומה שאם יש יוצר חובה על היצירה לציית לו, וזה אקסיומה הרבה יותר קיצונית מלהבין קניין על דברים נטולי תודעה (שאומר לו לגנוב) ולהבין זכות של אדם על עצמו כל עוד הוא לא פוגע באחרים.

התכוונת "בלי אלוהים אין מוסר" כן?
וזה טיעון טוב, הוא לא מבסס את קיומו של אלוהים אלא שולל את התוקף של המוסר
^^^בהנחה שיש אלוהים התוקף של המוסר שמגיע ממנו הוא הגדרת טוב ורע כמשהו קיים, בלי אלוהים אין כזה דבר טוב ורע
החובה לעשות מה שטוב ולא לעשות מה שרע היא באמת אקסיומה