אני מרגישה שאני בסוג של דיכאון ולופ שלא נגמר

השתיים למעלה גם לגמרי צודקים

היי יקרה
אני שומעת אותך. להרגיש תקועה בתוך לופ כזה יכול להרגיש כמו חדר ענק, אבל בלי חלון או דלת. והכאב בזה, שאת ממש רואה שזה קורה, ולא מצליחה לשנות, זה כל כך מובן, וכל כך אנושי.
רוצה להזכיר לך בעדינות - שגם אם את לא רואה כרגע את הדרך החוצה, עצם זה שאת כותבת כאן, משתפת, מחפשת - זה סימן שעדיין יש חלק בך שכנראה לא ויתר.
ואולי, ממש לאט ובקטן - תוכלי לחפש משהו קטן לזוז איתו קדימה. משהו שהוא רק שלך. אפילו חמש דקות ביום, שדווקא הן אולי לא מרגישות כמו כלום.
וגם, רוצה לומר לך שאת לא צריכה לעבור את זה לבד. לפעמים שיחה עם מישהו שאת סומכת עליו, איש או אשת מקצוע יכולה לעזור לשים קצת אור בתוך הלופ הזה, ולהרגיש שאפשר לנשום.
זה לא חייב להיות מסע לבד. אני מזמינה אותך לדבר גם איתנו, עם אחד ממתנדבי סה"ר שישמחו להיות לך אוזן קשבת ומכילה, בלי שיפוטיות ועם המון חמלה.
מספר הוואצאפ שלנו הוא 055-9571399 ובנוסף, מצרפת לך גם לינק לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר.

תשני את השיגרה שלך
תכיני לעצמך מטרות שהיית רוצה לסיים עד סוף החודש ואם זו מטרה גדולה אז ביותר תתחילי לדבר יותר עם חברים שלך או תכירי אנשים
ואם את דואגת מזה שאין לך בן זוג תנסי להתחיל עם גברים
בהצלחה

בגלל שמדובר בדיכאון ולא מצב רגיל של בדידות -
אתחיל ואגיד שטוב מאוד שאת עירנית לרגשות שלך ורוצה לשנות את הקיים מתוך ידיעה שזה לא האידיאל - חצי דרך מאחורייך.
פנייה לטיםול פסיכולוגי יכולה להיות מצילת חיים עבורך - בעזרת פריקה, שיח קבוע, ובאמצעות בניית תכנית פעולה ומתן כלים שמותאמים במיוחד למצב שלך מאמינה שתצליחי לצאת מהמצב הזה. זה ידרוש ממך המון כוחות נפשיים, אבל זה אםשרי

הכל זמני בחיים, לטוב ולרע
תמשיכי להילחם על עצמך.
שולחת מלא חיזוקים וחיבוקים.

תנסי לצאת יותר תציעי לחברות שלך וזה ממש ממש בסדר שעדיין אין לך בן זוג. זה יגיע אליך כשזה יגיע. לא צריך לחשוב על זה יותר מדי כי הכל קורה לטובה ואת יכולה לנסות למצוא תחביב אחרי שאת חוזרת מהצבא במקום להישאר בבית כל היום :)