אני מרגישה שאני בלופ אינסופי

אמא של חברה שלי נפטרה ביום שישי בלילה. היא חלתה המון שנים, אבל זה עדיין בא במפתיע. בגלל שאנחנו דתיים גילינו את זה רק במוצש. הלוויה הייתה היום.
בכללי הבוקר שלי התחיל בעייפות ועצב בגלל מה שקרה. אבל לא באמת קלטתי כמה זה עצוב עד שהלכתי לבית ספר. מלא בנות לא באו, מלא בנות בכו. החברה הכי טובה שלי בכתה (פעם ראשונה שראיתי אותה בוכה) ובכללי היום הזה היה מוזר ולא ברור. בצהריים הלכתי עם אותה חברה להלוויה, והיה ממש קשה. כל המשפחה של חברה שלנו (כולל היא) הספידו בדמעות את אמא שלה, שהייתה אישה מדהימה. בכיתי מלא. באמת מלא. אחר כך כשחזרתי הביתה הרגשתי קצת בהתמוטטות. עד עכשיו אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על החברה שלי שאיבדה את אמא שלה. בחיים לא הייתי שורדת דבר כזה. וכשהיא דיברה היום בהלוויה היא קרעה לי את הלב. הבנתי שאשכרה אין לה יותר אמא. לנצח. זה לא יוצא לי מהראש. אחר כך התחלתי ללמוד מתמטיקה למבחן שיש לי, ופשוט רציתי לבכות כל הזמן כי גם לא הצלחתי את התרגילים וגם לא הצלחתי להוציא את חברה שלי מהראש. כשהתייאשתי ממתמטיקה עברתי לעבודה אחרת שיש לי, ואז לעבודה אחרת, ונשארה עוד אחת. אני מרגישה שזה אף פעם לא יגמר. אני מרגישה שלא משנה כמה אני אעבוד ואתאמץ זה לא יהיה מספיק טוב. אני מרגישה שהחיים מתחילים לסגור עליי. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת איך להתמודד.
בבקשה תגידו לי.. איך יוצאים מהמצב הזה? אתם מזדהים?