6 תשובות
שבוע רצוף איזה חודשיים,??
בכל אופן זה לא מביך
בכל אופן זה לא מביך
אני מזדהה, לפני יומיים הלכתי פעם ראשונה אחרי שלושה חודשים ששכבתי במיטה בלי לזוז. אני מבינה את הקושי ואת המבוכה של ללכת אחרי הרבה זמן שלא, הפחד המתעניינות של אנשים שישאלו למה לא הגעת ואין לך מה לענות וזה שם אותך בסיטואציה לא נעימה. אבל תאמיני לי, שזה משתלם, זה יעשה לך רק טוב, לקום בשעות נורמליות, לספוג את השמש, לפגוש אנשים (אפילו אם את לא אוהבת אותם) ולשמור על שגרה. היום הראשון יהיה טיפה קשה, אבל את יכולה להתגבר על זה, זה יעשה לך טוב לנפש ויגרום לך להרגיש יותר טוב. תביאי איתך את האוזניות שלך, תשימי שירים שאת אוהבת, והכל יהיה בסדר. מאמינה בך
מבינה אותךך אבל עדיין לא מאוחר מדי לקום על עצמך
יקרה
אין לך מה לחוש ברגשות בושה אם הדיכאון גרם לך לא לתפקד מספר ימים .
מאוד מרשים שהצלחת להשתחרר מרגשות אלו ולחזור לתפקד בכוחות עצמך .
יחד עם זאת , אם מעת לעת את חשה חוסר יכולת לתפקד כדאי לטפל בזה . הייתי מחפשת בעל מקצוע או מתיעצת עם ההורים
כיצד לפתור את הרגשות האלה שמורידות אותך .
בהצלחה
אין לך מה לחוש ברגשות בושה אם הדיכאון גרם לך לא לתפקד מספר ימים .
מאוד מרשים שהצלחת להשתחרר מרגשות אלו ולחזור לתפקד בכוחות עצמך .
יחד עם זאת , אם מעת לעת את חשה חוסר יכולת לתפקד כדאי לטפל בזה . הייתי מחפשת בעל מקצוע או מתיעצת עם ההורים
כיצד לפתור את הרגשות האלה שמורידות אותך .
בהצלחה
גם אני ככה, יש שבועות שלמים שאני לא הולכת, ועכשיו לצערי בגלל שאני צריכה להשקיע, אני מכריחה את עצמי ללכת, אבל גם כשאני עושה את זה אני בחיים לא מצליחה ללכת שבוע שלם כל יום בשבוע, אני תמיד נשארת יום יומיים בבית ואז את שאר הימים הולכת. אני חושבת שמתחילת שנה בערך לא הלכתי לבית ספר נורמלי כמו כולם. אני מרגישה בול כמוך אבל לפחות תנסי להכריל את עצמך ליום יומיים. זה קשה אני יודעת. אבל בקרוב את תסיימי עם זה וזהו :) נשאר לנו עוד שלוש וחצי חודשיים וסיימנו. אני מאמינה בך ואם את רוצה לדבר את יכולה לדבר איתי בפרטי.
היי אנונימית יקרה,
שומעת ממך שעברת תקופה לא פשוטה, ועכשיו, כשאת מרגישה שזה מאחורייך, עדיין נשארת תחושת מבוכה או בושה על התקופה שבה לא הצלחת להגיע לבית הספר ולתפקד. זה לגמרי מובן להרגיש ככה. לפעמים, כשיוצאים מתקופה קשה, פתאום מגיעות תחושות של חוסר הבנה על מה שקרה וזה יכול להיות מבלבל ומתסכל. הדיכאון שאת מדברת עליו, גם אם עכשיו הוא מרגיש רחוק יותר, היה אז מאוד נוכח והרגיש ממשי ואין לי ספק שבתקופה ההיא עשית כמיטב יכולתך להתמודד עם מה שהרגשת, ובשבילך, אז, אולי זה היה הדבר הכי נכון.
חשוב שתדעי שאת לא לבד ואנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך. אם תרצי, תוכלי לשתף אותנו דרך הצ'אט של העמותה בצורה אנונימית ואולי נוכל ביחד למצוא את הדרכים שיהיה ניתן להתמודד דרכן. תוכלי להיכנס לאתר דרך הקישור המצורף בתחתית התגובה, או ישירות דרך מספר הווצאפ 055-9571399.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
שומעת ממך שעברת תקופה לא פשוטה, ועכשיו, כשאת מרגישה שזה מאחורייך, עדיין נשארת תחושת מבוכה או בושה על התקופה שבה לא הצלחת להגיע לבית הספר ולתפקד. זה לגמרי מובן להרגיש ככה. לפעמים, כשיוצאים מתקופה קשה, פתאום מגיעות תחושות של חוסר הבנה על מה שקרה וזה יכול להיות מבלבל ומתסכל. הדיכאון שאת מדברת עליו, גם אם עכשיו הוא מרגיש רחוק יותר, היה אז מאוד נוכח והרגיש ממשי ואין לי ספק שבתקופה ההיא עשית כמיטב יכולתך להתמודד עם מה שהרגשת, ובשבילך, אז, אולי זה היה הדבר הכי נכון.
חשוב שתדעי שאת לא לבד ואנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך. אם תרצי, תוכלי לשתף אותנו דרך הצ'אט של העמותה בצורה אנונימית ואולי נוכל ביחד למצוא את הדרכים שיהיה ניתן להתמודד דרכן. תוכלי להיכנס לאתר דרך הקישור המצורף בתחתית התגובה, או ישירות דרך מספר הווצאפ 055-9571399.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: