פורקת, אולי מישהו יזדהה

אני כלכך מכוערת
זה משהו שאני באמת חיה איתו כבר מלידה ונמאס לי
וזה גם הולך להשאר ככה לא משנה מה עשיתי ומה אני אעשה... וזה משהו שלקח לי המון זמן לקבל כי לא יכולתי לקבל את זה שאני הולכת לחיות את כל החיים ככה בגוף הזה בפנים האלה
אני מאוד ביישנית וגם כשאני מנסה לדבר ולהגיד משהו אני תמיד נלחצת ויוצא מצב מביך
ובגלל זה גם אני לבד המון, אף אחד לא רוצה להפגש איתי או לדבר איתי
כל בן אדם שאני אוהבת או רוצה להתחבר אליו לא שם עלי
אין לי כישרון, אני גם לא בן אדם שמסוגל לפתח איזה שהוא כישרון או להיות מוכשרת במשהו כי כלום אף פעם לא הולך לי בחיים... כאילו נולדתי בגוף שפשוט מגביל אותי מבחינת הכל
כל מי שאני יודעת את השם שלו לא יודע שאני קיימת
אני עושה סטוקים לילדים מהבית ספר/ילדים בכללי ומתה להתחבר איתם אבל הם לא שמים עלי
אני מרגישה לבד,אני מכוערת ואני מרגישה מביכה ולא מצחיקה בשיט וביישנית ואני שונאת את זה כלכך
אני לא חיה את החיים שהייתי רוצה ואני לא הבן אדם שהייתי רוצה להיות (אפילו מאוד רחוקה מזה) ובשלב הזה זה כבר פשוט לא נראה שיש לי שליטה על זה
כי כבר יצרתי לעצמי מציאות כזאת

ניסיתי פשוט להתכחש לזה ולהיות אופטימית והכל ולא להתמסכן כמו בכיינית אבל זה כל יום מציק לי ופשוט מבאס אותי
אני יכולה לדבר על זה שעות
אין לילה שאני לא בוכה בגלל זה, זה פשוט מבאס