4 תשובות
שואל השאלה:
עַכְשָׁיו אֲנִי רַק צְרִיכָה לִהְיוֹת קְצָת לְבַד
רַק לִישֹׁן קְצָת. לִנְשֹׁם.
לְהִתְבּוֹנֵן בִּי
לְלַטֵּף אֶת הַלֵּב הַכּוֹאֵב
וּלְנַעֵר מִמֶּנּוּ כָּל אֲבַק הַשָּׁנִים
שֶׁהִצְטַבֵּר.
לְנַקּוֹת אֶת אֲבַק הַבְּדִידוּת, הַקִּנְאָה בְּכֻלָּם,
אֶת הָאַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים, מֵהָעוֹלָם.
לְסַלֵּק כְּבָר אֶת הַיֵּאוּשׁ הַשְׁקֵט, הַמְּמַכֵּר-
שֶׁהוּא כְּמוֹ חֹר שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר, שֶׁשּׁוֹאֵב אוֹתִי
אֶל עָמְקוֹ שֶׁל הַלְּבַד.
גַּם אֶת הַגַּעְגּוּעַ, שֶׁמָּהוּל בָּפְּגִיעָה...
מִכָּל אֵלֶּה שֶׁנָּטְשׁוּ אוֹתִי- אֶחָד, אֶחָד.
אֲנִי יוֹדַעַת. אֲנִי צְרִיכָה לִשְׁכֹּחַ כְּבָר מֵאוֹתָהּ הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי.
זֹאת עִם הַצַּמּוֹת
וְהָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת
זֹאת שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּצָד שֶׁל הִכִּיתָה
כֵּן, זֹאת - הַמּוּזָרָה, הַחוֹלְמָנִית, הַסְּגוּרָה.
שֶׁלֹּא מְדַבֶּרֶת
זֹאת שֶׁחַיָּה בְּסֶרֶט,
שֶׁלֹּא מְבִינָה.
הִיא עֲסוּקָה רַק בְּעַצְמָהּ.
לֹא, הִיא אַף פַּעַם לֹא מְדַבֶּרֶת. הִיא לֹא יְכוֹלָה.
(וְגַם כְּשֶׁהִיא כֵּן- זֶה לֹא פָּחוֹת נוֹרָא
כִּי אָז... אָז תֵּצֵא לְעוֹלָם הַסְעָרָה
הַפְּרָאִית, הַסְּבוּכָה...
זוֹ שֶׁתָּמִיד מִשְׁתּוֹלֶלֶת פֶּרֶא, קְצַת מְבֹהֶלֶת
עָמֹק עָמֹק,
בְּתוֹךְ-תּוֹכָהּ.)
זֹאת שֶׁמַּרְגִּישָׁה כָּל כָּךְ שׁוֹנָה
תָּמִיד אוֹמֶרֶת לְעַצְמָהּ:
"אוֹתִי- אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְהָבִין בֶּאֱמֶת.
אַף פַּעַם."
כִּי כָּכָה זֶה. כָּכָה עוֹבְדִים הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם...
זֹאת שֶׁתָּמִיד מְדַבֶּרֶת עִם עַצְמָהּ, וּמְדַמְיֶנֶת לְעַצְמָהּ, וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרִים..
לְעַצְמָהּ.
וְזֶהוּ.
כִּי הִיא לְבָד. זֹאת פָּשׁוּט מִי שֶׁהִיא, אֵין בְּרֵרָה.
מִן הַסְּתָם גַּם תִּשָּׁאֵר לְבַד. עָצוּב, אַךְ אֶפְשָׁרִי.
לֹא נוֹרָא...
אוֹתָהּ אֲנִי צְרִיכָה לְהַסְתִּיר. הִיא לֹא טוֹבָה.
אֲנִי רַק צְרִיכָה לְעַדְכֵּן לָהּ אֶת הַתָּכְנָה
לְהַתְחִיל לְחַיֵּךְ
לְהַפְסִיק לְפַחַד
וְלִהְיוֹת מִישֶׁהִי שׁוֹנֶה.
אֲבָל זֶה כָּל כָּךְ,
כָּל כָּךְ, קָשֶׁה
וּמִיּוֹם לְיוֹם,
אֲנִי קְצָת חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת הִיא.
לִהְיוֹת... יְצוּרָה.
וְלִשְׂנֹא אֶת עַצְמִי בְּכָל רֶגַע
וְלִצְרֹחַ בַּלֵּילוֹת
וְלִרְצוֹת לְהִשְׁתַּנּוֹת
תָּמִיד
בְּכָל רֶגַע וּבְכָל דַּקָּה
וּבוֹ-בַּזְּמַן:
לְהִשְׁתּוֹקֵק לֶאֱהֹב,
לִרְצוֹת לִחְיוֹת,
וְלִצְחֹק
וּלְחַבֵּק.
לִהְיוֹת רְאוּיָה לְכָל אֵלֶּה. לִהְיוֹת מִישֶׁהִי.
אֲבָל אָסוּר לִהְיוֹת נָאִיבִית.
הָאוֹרוֹת הָאֵלֶּה הֵם עוֹד חוֹפִים רְחוֹקִים. אוּלַי עוֹד תַּעְתּוּעַ דִּמְיוֹנִי.. שֶׁיְּאַכְזֵב, שׁוּב.
וּכְרֶגַע אֶפְשָׁר רַק
לְהִתְיַפֵּחַ בְּשֶׁקֶט, בַּלָּאט
לְתוֹךְ הַכָּרִית, עַד תֵּעָתֵק נְשִׁימָתִי.
עָד שֶׁתֻּקַּל לִי, וְלוּ רַק לְרֶגַע-
הַמּוּעָקָה הַנּוֹרָאָה הַזּוֹ עָמֹק בְּנִשְׁמָתִי.
אֶפְשָׁר רַק לְהִתְפַּלֵּל
מֵעֹמֶק לֵב רוֹטֵט וּמֻתָּשׁ שֶׁזּוֹעֵק מִבְּדִידוּת
לְבַקֵּשׁ פָּשׁוּט...
לְהִוָּלֵד מְחַדֵּשׁ,
לִבְנוֹת אֶת עַצְמִי.
כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ,
מֵהַתְחָלָה...
כְּמִישֶׁהִי---
אַחֶרֶת.
טוֹבָה.
עַכְשָׁיו אֲנִי רַק צְרִיכָה לִהְיוֹת קְצָת לְבַד
רַק לִישֹׁן קְצָת. לִנְשֹׁם.
לְהִתְבּוֹנֵן בִּי
לְלַטֵּף אֶת הַלֵּב הַכּוֹאֵב
וּלְנַעֵר מִמֶּנּוּ כָּל אֲבַק הַשָּׁנִים
שֶׁהִצְטַבֵּר.
לְנַקּוֹת אֶת אֲבַק הַבְּדִידוּת, הַקִּנְאָה בְּכֻלָּם,
אֶת הָאַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים, מֵהָעוֹלָם.
לְסַלֵּק כְּבָר אֶת הַיֵּאוּשׁ הַשְׁקֵט, הַמְּמַכֵּר-
שֶׁהוּא כְּמוֹ חֹר שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר, שֶׁשּׁוֹאֵב אוֹתִי
אֶל עָמְקוֹ שֶׁל הַלְּבַד.
גַּם אֶת הַגַּעְגּוּעַ, שֶׁמָּהוּל בָּפְּגִיעָה...
מִכָּל אֵלֶּה שֶׁנָּטְשׁוּ אוֹתִי- אֶחָד, אֶחָד.
אֲנִי יוֹדַעַת. אֲנִי צְרִיכָה לִשְׁכֹּחַ כְּבָר מֵאוֹתָהּ הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי.
זֹאת עִם הַצַּמּוֹת
וְהָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת
זֹאת שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּצָד שֶׁל הִכִּיתָה
כֵּן, זֹאת - הַמּוּזָרָה, הַחוֹלְמָנִית, הַסְּגוּרָה.
שֶׁלֹּא מְדַבֶּרֶת
זֹאת שֶׁחַיָּה בְּסֶרֶט,
שֶׁלֹּא מְבִינָה.
הִיא עֲסוּקָה רַק בְּעַצְמָהּ.
לֹא, הִיא אַף פַּעַם לֹא מְדַבֶּרֶת. הִיא לֹא יְכוֹלָה.
(וְגַם כְּשֶׁהִיא כֵּן- זֶה לֹא פָּחוֹת נוֹרָא
כִּי אָז... אָז תֵּצֵא לְעוֹלָם הַסְעָרָה
הַפְּרָאִית, הַסְּבוּכָה...
זוֹ שֶׁתָּמִיד מִשְׁתּוֹלֶלֶת פֶּרֶא, קְצַת מְבֹהֶלֶת
עָמֹק עָמֹק,
בְּתוֹךְ-תּוֹכָהּ.)
זֹאת שֶׁמַּרְגִּישָׁה כָּל כָּךְ שׁוֹנָה
תָּמִיד אוֹמֶרֶת לְעַצְמָהּ:
"אוֹתִי- אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְהָבִין בֶּאֱמֶת.
אַף פַּעַם."
כִּי כָּכָה זֶה. כָּכָה עוֹבְדִים הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם...
זֹאת שֶׁתָּמִיד מְדַבֶּרֶת עִם עַצְמָהּ, וּמְדַמְיֶנֶת לְעַצְמָהּ, וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרִים..
לְעַצְמָהּ.
וְזֶהוּ.
כִּי הִיא לְבָד. זֹאת פָּשׁוּט מִי שֶׁהִיא, אֵין בְּרֵרָה.
מִן הַסְּתָם גַּם תִּשָּׁאֵר לְבַד. עָצוּב, אַךְ אֶפְשָׁרִי.
לֹא נוֹרָא...
אוֹתָהּ אֲנִי צְרִיכָה לְהַסְתִּיר. הִיא לֹא טוֹבָה.
אֲנִי רַק צְרִיכָה לְעַדְכֵּן לָהּ אֶת הַתָּכְנָה
לְהַתְחִיל לְחַיֵּךְ
לְהַפְסִיק לְפַחַד
וְלִהְיוֹת מִישֶׁהִי שׁוֹנֶה.
אֲבָל זֶה כָּל כָּךְ,
כָּל כָּךְ, קָשֶׁה
וּמִיּוֹם לְיוֹם,
אֲנִי קְצָת חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת הִיא.
לִהְיוֹת... יְצוּרָה.
וְלִשְׂנֹא אֶת עַצְמִי בְּכָל רֶגַע
וְלִצְרֹחַ בַּלֵּילוֹת
וְלִרְצוֹת לְהִשְׁתַּנּוֹת
תָּמִיד
בְּכָל רֶגַע וּבְכָל דַּקָּה
וּבוֹ-בַּזְּמַן:
לְהִשְׁתּוֹקֵק לֶאֱהֹב,
לִרְצוֹת לִחְיוֹת,
וְלִצְחֹק
וּלְחַבֵּק.
לִהְיוֹת רְאוּיָה לְכָל אֵלֶּה. לִהְיוֹת מִישֶׁהִי.
אֲבָל אָסוּר לִהְיוֹת נָאִיבִית.
הָאוֹרוֹת הָאֵלֶּה הֵם עוֹד חוֹפִים רְחוֹקִים. אוּלַי עוֹד תַּעְתּוּעַ דִּמְיוֹנִי.. שֶׁיְּאַכְזֵב, שׁוּב.
וּכְרֶגַע אֶפְשָׁר רַק
לְהִתְיַפֵּחַ בְּשֶׁקֶט, בַּלָּאט
לְתוֹךְ הַכָּרִית, עַד תֵּעָתֵק נְשִׁימָתִי.
עָד שֶׁתֻּקַּל לִי, וְלוּ רַק לְרֶגַע-
הַמּוּעָקָה הַנּוֹרָאָה הַזּוֹ עָמֹק בְּנִשְׁמָתִי.
אֶפְשָׁר רַק לְהִתְפַּלֵּל
מֵעֹמֶק לֵב רוֹטֵט וּמֻתָּשׁ שֶׁזּוֹעֵק מִבְּדִידוּת
לְבַקֵּשׁ פָּשׁוּט...
לְהִוָּלֵד מְחַדֵּשׁ,
לִבְנוֹת אֶת עַצְמִי.
כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ,
מֵהַתְחָלָה...
כְּמִישֶׁהִי---
אַחֶרֶת.
טוֹבָה.
אנונימית
וואו מדהים ממש התחברתי זה עמוק
את כותבת מטורף!!
את כותבת מטורף!!
מדהים
עוצמתי
עמוק
מרגש
מיוחד
עוצמתי
עמוק
מרגש
מיוחד
מהמםםם
ממש התחברתי❤
ממש התחברתי❤
באותו הנושא: