כתבת איזה משהו אשמח לשמוע את דעתכם 3>

היא יושבת בחדרה ומתפללת שזה יפסיק
המחשבות המיותרות, הרעשים בראש שכבר מסיחים את דעתה
לפתע אימא מקישה על דלת חדרה ומבקשת את עזרתה אבל היא רואה את הילדה קפואה במקום ורק דמעות זולגות מעיניה
אימא שואלת מה *עוד* פעם קרה והילדה לא עונה.
אימא שואלת שוב והילדה מבקשת שהיא תצא מחדרה..
האמא לא מרפה ולוחצת על הילדה שתספר כי אין שום סיבה בעולם שילדה תבכה יום אחר יום אחר יום סגורה בחדרה ולא תספר מה קורה

(מחשבותיה של הילדה)
תעלמו! תעלמו! אני שונאת אתכם! אני שונאת את עצמי! אם הדברים האלה לא היו קורים לא הייתי משתגעת ממחשבות שלא עוזבות אותי במנוחה. לא מרפות.
גורמות לי לשנוא את עצמי. לשנוא את החיים.
(תקתוק בדלת נשמע לאוזניה)
מה היא עוד פעם רוצה
-לא עונה וקפואה במקומה פניה שטופות מבכי.
היא לא משחררת, היא לא מרפה.
היא לא מבינה. אם היא רק הייתה מבינה...
הלוואי והיא הייתה יודעת שהמון דברים הם גם בגללה, הלוואי.
אבל אני יודעת, אני יודעת שאם היא תדע זה יפרק אותה, ישבור אותה.
מה שחסר לי כרגע זה גם לחשוב על מה יקרה אם אימי תדע דברים שישברו אותה לחתיכות.

...

אמא שואלת שוב ולא מרפה עד שהילדה עונה לה:
אני רוצה להיות לבד, מתי תביני את זה כבר
אני רוצה להיות לבד!
אמא יוצאת מהדלת ואחריה הילדה טורקת את דלת חדרה.

(מחשבותיה של הילדה)
מה היא מצפה בדיוק?! שבמשך שנים אם אני פונה אליה ומנסה לספר לה משהו שעבר עליי או משהו שקרה היא תתייחס אליו בזלזול ותתעלם כאילו לא היה, כאילו לא קרה.
כאילו אני משקרת
כאילו...
והיא אומרת שהיא תמיד שם בשבילי..בסדר...

(מחשבותיה של האמא)
מה עובר על הילדה? כל מה שאני מנסה לעשות בשבילה וכלום לא מספיק לה
היא לא מבינה שאני רוצה רק לטובתה
היא עוד ילדה!