אני מרגישה שבשביל לעזור לעצמי אני צריכה לשאול אותו משהו ממש אישי אבל בבוקר אני לא טרצה ועכשיו אני לא בטוחה שהוא ער

**הכל בסדר אני לא אובדנית ולא כלום אני פשוט לחוצה קצת הכל בסדר!! נמאס לי עם הצורך של לכתוב את זה באמת מי יודע מתי יחליטו להתקשר להורים שלי או להגיע לי הביתה***

ואנחנו לא כאלה קרובים בכלל אבל אני קצת בחרדה ואני לא יודעת עם מי לדבר
פשוט הקטעים האלה של החרדה מופיעים לי באמצע הלילה ואני צריכה לשמוע מה הוא חושב כדי לעזור לעצמי אבל בבוקר או בצהריים אני לא ארגיש כת הצורך לדבר איתו או עם אנשים אחרים לגבי זה לצורך העניין
מה לעשות?