יכול להיות שאני בדיכאון אם לפעמים אני בסדר?

וואו אני בול כמוך

שואל השאלה:
^^אז אשמח אם תעני לי על משהו, אבל את כמובן לא חייבת ואני לא רוצה לשאול משהו שלא נעים לך. בתור אחת שהיה לה דיכאון, האם הרגשת כל הזמן את הסימפטומים באותה העוצמה, או שהיו לך ימים טובים יותר שבהם הרגשת כמעט/לגמרי בסדר?
בכל מקרה, אם זה יימשך ככה וימשיך לפגוע בתפקוד שלי אני כנראה אפנה לפסיכולוג, אבל מאחר וכרגע אני עדיין לא בטוחה שאני לא סתם מדמיינת ומגזימה, אני לא חושבת שאעשה את זה כרגע.

שואל השאלה:
אני מפחדת שאני סתם מגזימה ומדמיינת את הסימפטומים, כי עובדה שאני יכולה לפעמים להתנהג ולהרגיש כרגיל. אם אלך לפסיכולוג כשבעצם אין שום בעיה אמיתית ואני מדמיינת את הכל, אני סתם ארמה את עצמי ואותו ואעשה עניין גדול מכלום. אולי כולם מרגישים כמוני, אני לא יודעת. אני כבר לא יודעת מה נורמלי.

זה יכול לעזור

לי ממש עזר ללכת לפסיכולוג

די למה זה כל כך אני
טוב בקיצור אני באמת ממש מבינה אותך וכל כך מזדהה עם כל ליטרלי מה שכתבת, ולמרות שזה לא פאקינג מרגיש ככה הכאב שלך אמיתי ותקף. את לא מעמידה פנים, את לא מרמה אף אחד, ואת ממש לא מדמיינת.
גם אם אין לך דיכאון מגיע לך להרגיש בסדר, והתיוג הזה של "יש לי דיכאון" אולי מרגיש לך עכשיו כמו איזה משהו שבזכותו תוכלי להתקדם הלאה, וזה לא. זה ממש בסדר להרגיש טוב ולשמוח כשאפשר, ובאמת שהדרך הכי טובה זה לפנות לעזרה (גם זה מאוד קשה לולזיז), אבל מניחה שזה שווה את זה (אני ברצף פסיכולוגים ממש לא מדהים אבל יש גם טובים איפשהו פשוט צריך למצוא אותם).
מאמינה בך שתצליחי ללכת ולבקש את העזרה שאת זקוקה לה, ובטיפול ואולי עוד דרכים מי יודע, תוכלי ללמוד להתמודד עם כל הרגשות (או היעדרן לול כיףכיף) ועם המוח שלך שאוהב לשקר לך.

זה קרה לי תקופה, אבל כל דבר חולף

שואל השאלה:
^^תודה לך, זו באמת תגובה מדהימה. אי אפשר להגיד שאני שמחה שמישהו מזדהה בלי שזה יישמע מרושע, אבל... ובכן, טוב לדעת שמישהו מבין.