מאוד קשה לי נפשית, ואני כבר לא יודעת מה לעשות או איך להתמודד עם זה..?

אני בן אדם מאוד בודד בטבע שלי..
אומנם חיה עם אמא אבא ואחותי
אבל תמיד דואגת לעצמי.. לאוכל, לניקיון סביבתי, לשקט נפשי ועוד.

אין לי חברים מסיבה הפשוטה שעברתי מעל 8 מסגרות בלי למצוא את המקום שלי..
(אני אמורה להיות השנה בי"ב ופרשתי)
והכוונה היא שגם כשכבר מצאתי חברים היה לי מאוד קשה לשמור איתם על קשר ובשלב מוקדם הוא ניתק,
(זה חלק מההתמודדות שלי עם חרדה חברתית )

לפני המלחמה הייתי שבוע אצל המשפחה שלי בצפון לחג, בעיקר לבייביסיטר ועזרה עם הילדים..
הייתי מעוד על גדר סייעת ופחות בחופשה

בלילה שחזרתי 6/10 התחילה כבר המלחמה ושמעתי על זה בשלב מוקדם יחסית ממש כשקמתי
(יש לציין שאני לא מהעוטף!)
אני גרה על גבול ג'נין בצפון השומרון

בלילה של ה7/10 ירו עלי ועל המשפחה שלי קליעים נותבים למרפסת בזמן שהייתי שם ביחד איתם
כך שזה היה הפחד הראשון
וביום שאחריו בשעות הצהריים נפל טיל ממש בסמוך לבית כשלמזלי זה היה בשטח ג'נין.
יום אחר כך התחלתי לשמוע על אנשים שנרצחו
והיו קרובים אליי ובעיקר למשפחתי

בין כל הכאב והלחץ ביחד עם הפגיעה בנפש מהסרטונים הקשים הרגשתי ואני ממשיכה להרגיש שאין לי את מי לשתף, אין לי את החברה, אני מאוד בודדה ובימים אלה זה מורגש ביותר.
אני רגילה להיות לבד בבית אבל כשהמשפחה שלי שם ביחד עם החברים שלהם זה פשוט גורם לי לחנק בגרון ואפילו מעט כאב

הם מכירים הרבה אנשים שנרצחו מהסיבה הפשוטה שיש להם חברים. כך שלי אין באמת סיבה להיות עצובה

אבל כל הסיטואציה הזאת נורא מכאיבה לי

אני אפילו מנסה לדבר קצת עם אנשים ברשתות אבל זה מזכיר לי כמה אין מקום לדעה שלי באמת
כך שזה פשוט מיותר.
אני לוקחת בימים אלה רגיעון של הדס בהתקפי חרדה אבל מעבר לזה אין לי כלום ואשמח לדעה או עצה. מה לעשות?