פריקה, לא למחוק בבקשה

תמיד חשבתי על אלו שמאבדים ילדים, הורים, בני זוג, חברים, אבל אף פעם לא חשבתי איך מרגישים אלו שמאבדים או מאבדות אנשים מהעבר, כאלו שהקשר איתם היה במקום ובזמן הלא נכון.

ואז איבדתי בחור מקסים, שאני זו שויתרה עליו, לפחות בזמנו, ואמרתי ש"אולי יום אחד", אבל היום הזה כבר לא יגיע יותר.

הכרנו בדרך כמעט אבסורדית בזמנו בקורונה, הוא כ"כ רצה, ואני לא כי זה לא היה הזמן והמקום שלי, הייתי במצב רגשי שלא תאם זוגיות עם כמה שהוא רצה והיה מקסים, והקשר התנתק סופית לפני כמעט שנה, עם כל המאמץ שלו.
אבל כשהפיצו שהוא נעדר נזכרתי בו, ראיתי איך מנער הוא הפך לגבר (גם אני כבר הספקתי להפוך לאישה)
וכ"כ קיוויתי שהסוף יהיה אופטימי, שימצאו אותו חי, שהוא "רק חטוף", שהחיים שלו ימשיכו כמו שהוא קיווה וסיפר לי. שאולי אפילו נדבר כשהוא יחזור ומי יודע, אפילו נחזור להיות ידידים.
אתמול גיליתי שהוא כבר לא כאן. וישר נכנסתי לשיחות שלנו. ונזכרתי בכמה שהוא אהב ורצה.
אמרו לי שמישהו למעלה שמר עליי ומנע את הקשר הזה כדי שהלב שלי לא יישבר בצורה האכזרית הזו.
לאור אברמוב, יהי זכרך ברוך. אני מצטערת ולעולם לא אשכח אותך. שמרת לך פינה חמה בלב שלי, שמור עלינו מלמעלה. שמור על העולם ילד.