אני מאמינה ביהדות ובכל זאת בזה הרגע שברתי, 8 שנים שאני שומרת אך כרגע זה נשבר.

הייתי דתי עד גיל 18. עכשיו אני אתאיסט. הבנתי שאין טעם להתכחש לטבע שלי ולשנוא את עצמי בגלל שאני בסך הכל עושה דברים שגורמים לי לעונג.

אם בא לי להיות במחשב בכיפור, אהיה במחשב בכיפור. מה זה שווה התחושת תיעוב הזאת, הכאב הנפשי שאני גורם רק לעצמי?
אם באמת אמונה הייתה דבר מהנה כמו "שחז"ל אומרים" אז הייתי נהנה ממנה.
מי שנהנה שיהיה לו בכיף, ומי שלא לא. זה גם הסיבה למה יש אנשים מסורתיים שבוחרים רק את המנהגים שהם אוהבים לעשות ולא מבצעים את אלו שפוגעים בהם.

שואל השאלה:
צום אני שומרת, התכוונתי לחילול החג במובן של טלפון