חזרתי להעריב את עצמי אחרי חצי שנה שממש הצלחתי להתקדם

אני כל כך מצטערת בשבילך :(
הרעבה עצמית זה דבר כל כך נוראי ומתסכל. מרגישים את החולשה בגוף, מרגישים חוסר אנרגיה מוחלט, מרגישים את הראש כואב, וכל מה שרוצים הוא לישון לנצח.
גם כשמנסים לקום ולשנות את המצב נתקפים פתאום בחוסר יכולת לעשות את זה, כי האובססיה שולטת בנו לא רק פיזית אלא גם תודעתית.
את חזקה. אני יודעת שאת חזקה. המחשבות האלה על המשקל מסבות לך הרבה כאב, אבל עמוק בתוכך את יודעת שהן לא נכונות. את יודעת שאת מהממת. את יודעת שאפילו אם את לא נראית כמו שאת רוצה להיראות, הרעבה עצמית תזיק לך בכל כך הרבה רבדים שהיא ממש לא שווה את זה. את יודעת שזה לא פתרון לשום בעיה.
את מסוגלת לעבור את זה. את מסוגלת לקום ולדאוג לעצמך. את מסוגלת להיות בריאה. את מסוגלת להכריח את עצמך לאכול, כדי שתוכלי לחיות. האם תאהבי את עצמך? זה משהו אחר שתצטרכי לעבוד עליו קשה. אבל בשביל להצליח לעשות את זה, את קודם כל צריכה לחיות ולתפקד.
אני מאמינה בך. אם אני יכולה להילחם בזה, גם את יכולה. גם אם לפעמים את לא מצליחה, תדעי שלפחות מישהו מבין אותך ולמישהו אכפת.
בבקשה, את יכולה לנסות לאכול משהו קטן? בשבילי.

זה שיש נפילה לא אומר שצריך להמשיך אותה
אני יודעת כמה קשה לך עכשיו וכמה הרצון לרדת במשקל גובר אבל תנסי דווקא עכשיו לפנות לטיפול
לפני שהמצב ממשיך להדרדר