איך מתבטא אצלכם תקופה טובה באנורקסיה?

שזה רק מחשבות ולא מתבטא באכילה
בתקופות ממש טובות גם אין מחשבות בכלל
(האנורקסיב שלי ממש קלה יחסית)

שואל השאלה:
את מאובחנת?

התקופה טובה אצלי באנורקסיה זה היה אחרי שלא אכלתי כל היום, או הרבה שעות, או שבועות שבהםן הייתי אוכלת משהו בבוקר וזהו עד סוף היום, ולהגיע למצב שאני יושבת מול מעדן וחושבת לעצמי שאני אפילו לא רוצה לאכול את זה, גיא ני לא רעבה ואין ן לי רצוןזה, ואוכלת את זה עם פרצוף תחת, ובלי חשק כי ידעתי שבלי זה אני ללא אוכל להמשיך עם הרעבה עצמית.
זה להיות כל יום עם עצמי בהפסקות ולהאשים את אותם אנשים שקראו לי שמנה, פרה, עד שכבר לא היה לי אוויר לנשום, או דמעות לבכות, ולהראות להם שהם הכאיבו לי כל כך ועל ידי זה שהורדתי כל כך הרבה במשקל.

שואל השאלה:
ואי קשוח!! ואז איך התבטא התקופה הטובה? הסכמת לעצמך לאכול?

באיזשהו מקום ההרגשה של הרעב, החולשה, השקט הזה בראש, על הקולות נעלמים חוץ מהקול של ההפרעה שאומרת לך להמשיך עוד קצת בטירוף של ההרעבה, זאת האופוריה הכי טובה שיש(בתקופה של ההרעבה) ובאותו זמן אהבתי את זה כל כך. זה מיכר אותי עד שלא יכולתי להפסיק עם התחושה הזאת של הריקנות, אז המשכתי עם ההרעבה עד למצב שלא יכולתי יותר להמשיך, אז מה שנקרא"תדלקתי" את עצמי והמשכתי במשחק הקטן שלי.

זה בטח היה מאוד לא פשוט להיות עם זה, אני מניחה שהצלחת פחות או יותר למצוא דרך להתגבר על זה קצת איכשהו, אם מותר לשאול

היום אני מאחורי זה בערך, עליתי במשקל, אני אוכלת בריא וליד אנשים, הגוף חזר להיות מפוצץ אנרגיות אבל לפעמים המחשבות על "לחזור לשם" עדיין רודפות אותי, כנראה שאומרים שאי אפשר תמיד להחלים מה הפרעת אכילה לגמרי זה נכון, אבל אני חדמשמעית אורמת לך ולכל הבנות שזה היה שווה להחלים, כל כך.

אני עם חרדות ולא עם זה , אבל אני שמחה לשמוע שאת הצלחת קצת לעבור את זה וכן לפעמים יש נפילות ודברים לא קלים עם התמודדות עם הפרעות אכילה..