כאלה עם חרדה חברתית, איך זה מתבטא אצלכם?

שאני מפחדת מלדבר עם כל אחד, נמנעת מלהפגש עם אנשים ולפני הקורונה לא אהבתי מקומות עם הרבה אנשים עכשיו זה פשוט לא קיים

פחד לדבר עם אנשים וחשיבה רבה על זה שמה שאני אומרת גורם להם לחשוב דברים רעים עלי.

אין לי ביטחון עצמי לפנות למישהו / לשבת עם הרבה אנשים ולדבר איתם במשותף אלא אני צריכה שמישהו שאני מכירה יישב שם ואז אוכל להשתלב איתם.

אה והמון overthinking

בהייה וצובטת את כל הגוף עד שיש חי פצעים כן אני יודעת זה אכן חביב

שואל השאלה:
אוף
אני כבר שנתיים+ חושבת על אם אני רק ביישנית מאוד או שיש לי חרדה חברתית וזה מטריף כי באלי כבר לדעת וזהו
יכול להיות שאני סתם ביישנית ואין לי שום דבר אבל לא יזיק ללכת לאיבחון, ההפך, זה רק יוריד ממני דאגה, רק חבל שההורים שלי לא יבינו את זה ויגידו שזה סתם שטויות.
יש דרך להתאבחן בלי שההורים ידעו? איך הלכתם לאיבחון? סיפרתם להורים?

אני כן הלכתי לאיבחון אבל תמיד ידעתי פשוט לא אמרתי שיש לי לפני שבאמת אובחנתי

הבית ספר "טיפל" לי בללכת לאיחסון אבל בדיוק סגר אז אבל הם ממש רעים בזה הם אמרו להורים שלי ועשו פגישה עשר דקות לפני מבחן גדול שלי במתמטיקה וההורים שלי לא האמינו לי אבל זה לא באמת משנה עם הם מאמינים או לא

לא בטןחה אם זה חרדה כי ישלי ביטחון עצמי גבוה
אבל אני מפחדת להישאר עם אנשים לבד (חוץ מ5 חברות שישלי) כי אני מפחדת שיהיה שקט מביך כזה אז אני תמיד נמנעת מזה שניהיה לבד למרות שבזמן האחרון אני עובדת על זה וזה סוג של מצליח אבל לא ב100% עדיין