הפרעות אכילה וירידה במשקל - אשמח לעזרה

זאת הכותרת היחידה שיכולתי לחשוב עליה שמסכמת את מה שאני רוצה להגיד. היי, אני בת 17 ובעבר התמודדתי עם הפרעות אכילה, מעולם לא אבחן אותי שום גורם מוסמך אבל אני יכולה להגיד את זה בצורה חד משמעית. כילדה לא הייתי ילדה רזה, הייתי מעט עגלגלה, וסבלתי מהצקות וגם בתור הצקות בצחוק על המשקל, בין אם זה מהמשפחה או מהילדים בבית ספר. כשגדלתי קצת ירדתי במשקל באופן לא מכוון, לא שמרתי או היו לי הרגלי אכילה אבל גבהתי והייתי רזה יותר. לא הייתה רזה כמו כל הבנות הרזות אבל ממש אי אפשר להגיד שהייתי אפילו מלאונת. בסביבות גיל 14 התפתחו אצלי הפרעות אכילה. זו הייתה תקופה שכל הבנות התחילו לשים לב למה הן אוכלות, לאכול רק פריכיות במקום לחם, שותות תה משלשל וכו. בדיעבד אני יודעת להגיד שגם זה שהייתי במשהו שאפשר לקרוא לו משבר נפשי אחרי פרידה עזר לזה להתפתח. ירדתי במשקל בקצב מסחרר. אני לא אספר כאן אילו דברים איומים עשיתי בשביל לא לתת לבנות שבמצב הזה כרגע רעיונות מטורפים שכאלה. איך שהוא ובעזרת תמיכה של אנשים שמאוד הערכתי הצלחתי "לצאת מזה". הפסקתי עם הפעולות המרכזיות השגויות שעשיתי כדי לרדת במשקל, התחלתי לנסות לאכול אוכל כמו כולם. מלבד העובדה שפיזית קשה לעבור לאכול כמויות גדולות יותר [לילות של הקאות לא מכוונות בגלל כמויות גדולות יותר של אוכל], התחילו לי בולמוסים מטורפים של אכילה. הייתי אוכלת עוד ועוד חבילות ואריזות של חטיפים ומאכלים ודוחה לי ומגעיל לי - אבל לא הצלחתי להפסיק. הייתי חסרת אונים. הפרעות אכילה נשארות לנצח בראש. גם אם אפשר לאזן אותן, הן עדיין בראש. וככה הייתי במשך שנים לסירוגין מרעיבה את עצמי ואוכלת ללא הגבלה. נלחמתי בעצמי ואני יכולה להגיד שהיום מערכת היחסים שלי עם אוכל נמצאת במצב הכי טוב שהייתה בו בחיים. אני משתדלת לאכול בצורה אינטואיטיבית ולהקשיב לחשקים שלי, מבלי להגביל את עצמי. הפעולה של ההגבלה גורמת לי לרצות לפצות אחר כך. גם בימים נפוחים יותר אני משתדלת ללבוש בגדים שגורמים לי להרגיש בנוח ולא להיכנס ללחץ.
יחד עם זאת, כשאני רואה איך נראיתי בגיל 14, ממש רגע לפני שהתפתחו לי ההפרעות, כל מה שאני רוצה זה לחזור לשם. היום אני מלאה קצת יותר ואובדת עצות. מצד אחד, אני לא רוצה לפגוע במערכת יחסים שלי עם אוכל, מצד שני, אני מאוד רוצה לרדת במשקל ומרגישה כבולה.
מישהו שהיה במצב הזה ויודע איך להתמודד?