חייבת עזרה לגבי מצב נפשי :)

תכתבי לי

שואל השאלה:
יש לי שתי פרחים

לא הכוונה שתכתבי לי בפרטי

שואל השאלה:
כן זה לא נותן אם אין חמש פרחים

את עדיין מטופלת תרופתית כרגע?
את צריכה לבקש לחזור לשיחות ולשקול אולי טיפול תרופתי אם המצב נמשך וחוזר.
ולא להפסיק מיד כשאת מרגישה טוב יותר.

אין דבר כזה "לחזור לפסיכולוגים ופסיכיאטריים". אם יש מה שעוזר לך, תשמחי ותיעזרי בזה.
שנה זה לא טיפול ארוך. אנשים רבים וגם בני נוער ולאחר תקופת הקורונה, זקוקים לעזרה וטיפול ממושכים.
יכול להיות שיש בך רגישות למצבי רוח והקורונה גרמה לזה לעלות. זה לא אומר שזה בהכרח יהיה לכל החיים, אבל סביר שיהיו לך תקופות כאלה שזה ישוב ויופיע.
ככל שתקפידי לטפל מהר, כך בטווח הארוך ולבקש עזרה מיד כשאת מרגישה דכדוך, כך ירד הסיכוי שהאפיזודות הללו יהיו ארוכות וקשות יותר.

שואל השאלה:
הייתי אצל פסיכוגליל מכיתה א בערך , בשנה באחורנה הלכתי פעמיים בשבוע ולא הייתי מטופלת עפ תרופות

חשבתי שהיית מטופלת תרופתית, כי כתבת "הייתי אצל פסיכיאטרית".
אני מבין שאת כן בשיחות כרגע?
כדאי שההורים יתייעצו. דכאון ממושך נוטה להתקבע כדכאון כרוני ולכן חשוב לטפל בו, גם אם זה אומר תרופתית, ככל שאין הטבה בטיפול פסיכולוגי בלבד.

שואל השאלה:
אני אסביר , הייתי אצל פסיכולגית והמצב שלי נורא השתפר נפתחתי חברתית לימודית וגם מהבחינה המשפחתית ואז בזמן האחרון הדיכאון חזר בסוג של התקפים , אני לא רוצה להטריד את ההורים שלי כי בכל זאת להוציא 400 שקל על פסיכולגית בשבוע לא בא ברגל - אמא שלי גם תלחץ נורא אם היא תחשוב שהמצב הדרדר שוב והיא תגיד שהפסיכולוגית שלי נתנה לי כלים ואני צריכה להשתמש בהם .

ניכר מהדברים שלך שאת מאוד דואגת ממה יאמרו בכל מה שנגע לצרכים שלך וחושבת במקומם מה הם יאמרו לך.
אמא שלך לא בהכרח תילחץ, וגם אם כן, זה שלה כי זה מבנה האישיות שלה.
כהורה, זו האחריות שלה לדאוג לבריאותך, כמו שההורים שלה דאגו לה.
היית רוצה שתהיה לך בת שתחווה מה שאת חווה ותסתיר ממך כי היא מודאגת מההשלחות הרגשיות והכלכליות עלייך?
לא כל תגובה לחוצה של אמא שלך צריכה להיות משהו שאת צריכה לחוות גם כן ושתשפיע עלייך הן רגשית והן מבחינת הפעולה שלך כדי להיטיב את מצבך.
לגבי העלויות של טיפול, זה בהחלט פקטור, אבל יש לא מעט מסגרות מעולות לטיפול במחירים שהם כרבע מזה שציינת ואפילו חינם. בכל אוניברסיטה למשל יש מחלקה לטיפול בקהיחה במסגרת הפקולטה לפסיכולוגיה.
יש גם טיפול פסיכולוגי חינם דרך מחלקת הרווחה של העיריה.
יש מרפאות נפש של קופות החולים ששם הטיפול חינם גם כן (אבל ההמתנה ארוכה).
ושוב, אם יש לה אפיזודות חוזרות, כדאי להיוועץ עם פסיכיאטר לגבי שילוב של טיפול תרופתי. נשמע מדברייך שההורים פחות בעד, או שאת חוששת מתגובתם אם תבקשי להיפגש עם פסיכיאטר?

שואל השאלה:
קודם כל תודה רבה , הבורים שלי בעד כל דבר שיעשה אותי מאושרת אני פשוט חוששת מתרופות

אין לך מה לחשוש. ציפרלקס ולוסטרל למשל, הן תרופות "קו ראשון" (תרופות עם מעט תופעות לוואי ואפקטיביות מאוד). מדובר בתרופות ותיקות שנעשו לגביהן מחקרים רבים. אין כל השפעות ארוכות טווח כשמפסיקים. ככל שימליצו לך, כדאי להסכים לטיפול של שנה לפחות. כמו שציינתי, דיכאון ממשך נועד להתקבע ועלול להפוך לכרוני ולכן אם את חווה חזרה שלו, מומלץ להשקיע בכל הכלים הטיפוליים. שילוב של טיפול פסיכולוגי במשולב עם טיפול תרופתי, נמצא כמוצלח ביותר לטיפול בדיכאון. לחרדות מומלץ לשלב גם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
בהצלחה!

שואל השאלה:
תודה רבה רבה רבה עזרת לי מאוד!!!