חייבת עזרה דחוף - מצב נפשי על הפנים

אוקיי אני בת 16 והראיה שלי לעולם לא משהו אני לא הכי חברתית ודי שקטה , יש לי חברות אבל לא משהו מיוחד , יש לי אמא נורא ביקורתית ומאז שאני קטנה היחסים לא מדהימים . אמא שלי היא חלק גדול במצב שאני היום אבל אני מאמינה שגם אני חלק מזה , הייתי בקבוצה תחרותית למשך 7 או 8 שנים (פרשתי בסוף כיתה ט)אז זה גם חלק גדול, לא היו לי חברות כל כך , הייתי שמנמנה והמאמנת שלי הייתה קוראת לי שמנה ואמא שלי גם לקחה חלק , היו יורדים עלי באופן קבוע כי לא הייתי טובה וגם הייתה ילדה ספציפית שהייתה חרא אלי ברמות של אני עדיין לא מצליחה לשחרר. ותבינו פעם ראשונה שהייתי בחול זה היה כיתה ה או ד במחנה אימונים וגם שם חברות שלי מהקבוצה לא היו. בכללי אני עצלנית ומאשימה אנשים על הבעיות שלי ואחר כך בוכה בצד שהייתי חרא ילדה לאחרים, אני לא טובה בלימודים כל כך כי אני עצלנית אני לא מוצאת את הכח לקום וללכת לעשות שיעורים או בכללי לעשות משהו , קשה לי ואני בכלל לא בטוחה מה הבעיה אני יודעת שאני עצלנית אבל אני לא מצליחה להגיע לשורש הבעיה , כי כל זה לא חדש לי זה בא בנגלות , שנה אחרי שנה ושנה אחרי שנה זה מתעצם . כל יום עוברות לי מחשובות ש אני בכיתה יא אני חייבת לקחת את עצמי בידיים או של מה אני יגיד לאמא או מה אני יעשה אחרי בית ספר - ללמוד בחול אמנות או שטויות אחרות אני לא יודעת , אני תמיד דוחקת ומככישה הכל ועושה הכל ברגע האחרון ואני באמת מנסה לשנות את עצמי אבל אני לא חזקה נפשית לעשות את זה . שלחתי לאמא שלי עשרות אזהרות ואמריות כזה , נסתי כבר מלא פעמים להגיד לה מה מפריע לי או לבקש עזרה של מומחה אבל היא לא מקשיבה , זה משהו שהוא כבר במשך שנים והכי נורא לפעמים עובר לי בראש שאין המשך שכל הדרכים לעתיד חסומות שאולי כדי לעשות את הנורא מהכל ,אבל אל בא לי אני רוצה לחוות עוד אני רוצה לחיות אבל לא אם הרגשה כזאת נוראית לא עם מחשבות כואבות ולהרגיש שאני קורסת להרגשי שלא בא לי להיות פה . כל זה לא חדש מאז שאני קטנה אני יחסית בוגרת לגילי , מחשבות ורגשות כאלה מאז גיל לפחות 6 וזה הולך וגדל , אני חייבת עזרה אני נואשת , נמאס לי להרגיש פטטית שעוד לא עברתי מחצית מהחיים שלי , בבקשה אני אשמח לעזרה לא פיזית אבל לדבר עם מישהו , עצות על איך לקום מהמיטה בבוקר , יחסים עם ההורים והביקורת שלהם , באמת כל דבר