פריקה למרות שאני הכי לא כזאת

בכל מקרה אני שונאת להיות האחות הגדולה במשפחה, אני יודעת בטח גם להיות אחות קטנה זה לא משהו אבל באמת שכלכך נמאס לי כבר זה באמת כבר משגע אותי. אני בבית,לא עושה כלום ולא מפריעה לאף אחד,
וכל פעם אומרים לי כזה למה את לא עושה כלום וזה ואני אומרת שאין לי כןח אני עייפה והם אומרים לי ממה את לא עושה כלום אבל עדיין זה כזה מציק. בנוסף לזה יש לי אח,אח קטן שהוא הדבר הכי בלתי נסבל שקיים הוא כלכך מציק ודרמטי אני אף פעם לא ראיתי מישהו יותר מעצבן ממנו הרגע רבתי איתו על זה שאמרתי לו שלא אוכלים במיטה בחדר כי אמא שלי לא מסכימה והוא דחף אותי אז החזרתי לו והוא התחיל לבכות והוא התבכיין לאבא שלי ואבא שלי גם מציק אז שניהם צורחים עליי מכל הכיוונים מה יש לך ואבא שלי אומר מה תעזבי את אח שלך הוא קטן *את האחות הגדולה* את צריכה לוותר לו ולעזוב אותו בשקט.. אבל מה מה הוא רוצה אמא שלי גם ככה לא בבית כי היא במלון בגלל העבודה שלה ואני היחידה שיכולה לעזור בבית הזה וזה ליטרלי לא עובד כלכך נמאס לי מהמשפחה שלי באלי שקט.. זה כלכך פוגע שהם תמיד באים אליי בתלונות ומה עם אח שלי? אולי הוא צריך להשתנות אני מספיק בוגרת בשביל להבין טעויות שאני עושה ואני יכולה לתקן אותן אבל מה אילו? מתי הוא יתבגר קצת.. בקיצור כן וזהו נמאס לי באלי שקט כלכך