זה בסדר לא לספר למשפחה שלך צה עובר עלייך

תשתפי משהו אחר

אני גם לא מספרת, זה לא בסדר אבל אפשר להבין את הצד שלך

בטח, אני סיפרתי לאבא שלי מה שעובר עליי (לא הכל) התחלתי לבכות לו מול הפנים כי כשאני אומרת את זה זה נשמע יותר קשה ממה שזה מרגיש לי.

אה יואו חשבתי ז"ה בסדר לספר" מצטערתת

שואל השאלה:
^הכל טוב פשוט שאני מפרת להם דברים אני מרגישה יותר טוב כי הם המשפחה שלי אז אם הם חושבים שמשהו בסדר אז זה גורם לי להרגיש ככה לפעמים עד שאני לא מקבלת את האישור הזה אני לא נרגעת
אבל יש גם דברים צד אחר שלי שהם פשוט לא יודעים ואני פשוט לא יכולה לספר להם וזה ממש רע אני באמת מרגישה שאני לא יכולה לספר להם וזה גוגם לי להרגיש גם אשמה על זה שאני משקרת להם גם אשמה על מה שגרם לי להיות כאילו אני רק יכולה להגיד להם שמה שגרם לי להיות ככה זה דברים שאני חושבת עליהם ואני מרגישה אשמה שאני חושבת על הדברים האלה זה לא בקטע אובדני או משהו כזה אבל לא משהו שאני יכולה לספר להם

אני חושבת שהם לא ישפטו אותך לגביי כלום ואת יכולה לספר להם. את צריכה ביטחון בשביל זה

שואל השאלה:
אני לא חושבת זה משהו שהם באמת לא יודעים עלי ועדיף שהם גם לא ידעו

אם את רוצה לשתף אותי אני כאן, לפרוק. מה שתרצי

שואל השאלה:
תודה בכללי אני הולכת לטיפול

שיהיה בהצלחה❤

שואל השאלה:
תודה

אני חושבת שרק אם תספרי להם תוכלי לקבל את התמיכה שאת צריכה. אני לקחתי על עצמי הפרעת אכילה עד שהגעתי למצב שאני מפרכסת על הרצפה. זה היה רעיון גרוע. אם אמא שלי הייתה יודעת דברים היו נפתרים הרבה קודם. לפעמים מה שאת מסתירה שם אותך בסיכון. עדיף לא להסתיר. כי הם יודעים שאת משקרת גם כשאת לא מספרת. לאמא שלך יש חושים מחודדים יותר ממה שאת חושבת. עדיף לספר ולא להישאר עם ההתמודדות לבד. חוצמזה שאם זה מצב מסוכן כל מטפל ופסיכולוג מחייב לעדכן את ההורים ולפעמים אפילו לאשפז במצב של סכנה מיידית. זו חובה מקצועית שעולה על כל התחייבות לסודיות. אני שמחה לספר שדיווחתי על חמישה תלמידים שלי וחמישים ניצלו. שנאו אותי שלושה חודשים ועד היום הם מודים לי שהצלתי אותם. אפילו מזמינים אותי לחתונות שלהם

אמא שלי אמרה לי "תספר לי הכל במקום לאתר אינטרנט אנונימי." הייתי בסיפור הזה, עברתי את הטעות הזאת. זה בסדר לא לספר ולפעמים עדיף

אם מפריע לך משהו למרות שזה קשה וזה באמת קשה, צריך לשתף כי אם זה ישאר בתוכו, זו תהיה בעיה ואת לא תרגישי בנוח