עד כמה זה נורא שההורים שלי לא יודעים שיש לי התקפי חרדה?

נורא מאד!!

לטובתך תשתפי אותם גם אני לא שיתפתי,ואם כן הייתי עושה את זה הייתי חוסכת לעצמי הרבה מאוד סבל

שואל השאלה:
הם לא ממש מתיחסים אלי .. הם שמים לב רק לאחותי

אני לא שיטפתי את ההורים והצלחתי להתמודד עם לשתף חברים וכו אבל חייב לשתף מישהו כדי לעבור את זה

אני ניסיתי לאמר לאמא שלי שיש לי חרדה חברתית וחרדות נקודה

היא אמרה שזה בגלל שאני בן נוער (',:

אם הם לא מתייחסים אלייך ממש תגידי לחברים שלך ואם זה ממש דחוף להורה

או שתיפני לייעוץ,או שתשתפי מישהו..אבל אל תחיי עם זה לבד

חשוב מאוד שתשתפי, אני שיתפתי לא מזמן והיה לי מאוד קשה לשתף על זה אבל זה עזר

לא כזה נורא אם את יודעת לשלוט בזה

^^^^^ מה לעזאזל? זה אחד המשפטים הכי גרועים שהורה יכול.ה להגיד
ואני מצטרפת לשאלה גם.
האמת שאני ממש דומה למצב שלך ההורים הגרושים רק שאני גרה אצל אבא d':

יקרה,
מהדברים שכתבת עולה תחושת בדידות. שומעת שאת חווה מצוקה רגשית ואין לך אדם קרוב לשתף.. אפשר שהמחסור באוזן קשבת, בכתף להניח עליה את הראש אולי מעצימים את תחושת חוסר האונים. ייתכן זה בא לידי ביטוי בהתקפים של עוררות גופנית לא נעימה, דפיקות לב מואצות ותחושת פחד וקוצר נשימה. בחרת לכתוב ולשתף פה במה שאת חווה, אולי מתוך תקווה להקשבה, להכוונה, לאהדה..

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.