8 תשובות
אולי את גם לא בדיכאון... בשביל להגיד שאת בדיכאון את צריכה ללכת לאבחון כי זה יכול להיות גם סתם דכדוך של גיל ההתבגרות. את יכולה להעסיק את עצמך כדי להיות פחות במחשבות
ברור. יש מחקרים שאומרים שריצה הליכה ובכללי ספורט עוזר לדיכאון
וגם פשוט לפתח קשר חברתי/ריגשי זה יכול לעזור לצחוק וזה פשןט לשכוח מזה
לדעתי כמעט בלתי אפשרי אבל הכל יכול להיות,
לי הפסיכולוג מאוד עוזר, אני חושב שכדאי לך לערב את ההורים..
אני חושבת שהדרך הכי טובה זה לא לשמור את התחושות שלך בבטן ושכדאי לך לשתף אדם קרוב במה שאת מרגישה, אני מדברת מנסיון אישי , אם את לא מרגישה בנוח עם ההורים אולי תנסי יועצת בבית ספר או מורה שאת מרגישה איתה בנוח, מישהו שיוכל וידע לעזור לך ... ואגב זה לא בושה ללכת לפסיכולוג או לטיפול, זה דווקא יכול לעשות הרבה טוב
כן בטח
הכל מתחיל בדימוי העצמי שלך ובערך העצמי שלך
נתחיל בזה שלפעמים זו רק תקופה של הרגשה כזו, וזה לא דיכאון מאובחן.. כולנו עוברים וחווים תקופות גם פחות טובות, מרגישים מנותקים, עצובים, ריקנות וכו
אני תמיד מעדיפה להתמודד לבד, לראות סרטונים מעצימים, להעריך את עצמי ולהחמיא לעצמי כמה אני טובה וכמה זו תקופה שתחלוף ותעבור ותבוא תקופה טובה הרבה יותר, צריך לזכור שאחרי תקופה לא טובה מגיעה תקופה טובה מאוד מאוד, זה נותן תקווה
מאוד חשוב לא לשקוע לתוך הרגשות האלו וכן בכל הכח להרים את עצמך, כמו שאמרתי אני מעדיפה לא לשתף כי מאוד קשה לי אבל יכול להיות שאצלך לשתף אבא או אמא או חברה קרובה יכול ממש להקל עם ההתמודדות
אל תתייחסי למי שיאמר לך שזו תשומת לב, הם לא מבינים אותך באמת
תחמיאי לעצמך, תעריכי את עצמך, תגידי תודה על מה שיש לך, תסתכלי על חצי הכוס המלאה, תתעסקי בדברים שמחים שעושים לך טוב
ויהיה בסדר
בהצלחה מהממת
בשביל להגיד שיש לך דיכאון צריך להתאבחן אצל פסיכיאטר
אל תגידי שיש לך דיכאון סתם כי זה דבר רציני ולא איזו בדיחה.
אומרת מישהי שמאובחנת ועל כדורים
אני ממש מצטערת שאת עוברת את זה אבל בתור מישהי עם דיכאון מאובחן אל תגידי שאת בדיכאון אם את לא מאובחנת! כן זה חרא להרגיש ככה דברי עם ההורים שלך וגם זה לא קשור לזה שאת ילדת סנטר זה משהו ממש מגעיל להגיד דברי עם היועצת ואל תגידי שאת בדיכאון כי את לא מאובחנת אני רק רוצה להסביר שדיכאון זה לא אני עצוב וקשה לי דיכאון זה מחלה שלוקחים תרופות בשבילה פשוט דברי עם היועצת ותגידי שקצת קשה לך
אנונימית