כתיבה /פריקה מקווה שתאהבו

עוד מעט שנה שלמה שאני כבר בלעדיה.
כל יום אני מתחזק , מתגבר על המחשבות,חי את החיים,מבלה אבל גם יש לי רגעים של שבירה..
אני מתגעגע אליה.
אנחנו לא נחזור לקשר כבר מהמון סיבות שהלוואי ולא היו קיימות בכלל , אני יודע שעבר לי מבחינה רגשית יותר אבל הגעגוע למי שהיא הייתה זה הורג אותי.
הורג אותי להבין שהיא לא תהיה זו שאתחתן איתה כמו שרציתי.היא לא תהיה זו שאוהב אותה לכל אורך שארית חיי.היא לא תהיה זו שאגן עליה ואצחיק אותה.היא פשוט לא תהיה האחת למרות שהייתי רוצה..
אין מילים לתאר מה היא הייתה בשבילי.הייתה חלק ממני .
לא משנה לאן אלך ,אחזור ,אתחבא,אברח האהבה שלי ושלה תשאר כמו צלקת בגופי ,לנצח.
יש פעמים שחשבתי הלוואי וזה לא היה קורה הכל והייתי שוכח אבל היא זו שעיצבה אותי ,בזכותה אני מי שאני היום.
הלוואי הייתי יכול לחבק אותה לפחות עוד חיבוק אחד,לומר שהיא תמיד תהיה חלק מחיי ואני רוצה שהיא תהיה מאושרת אם לא איתי אז בלעדי..
הלוואי שאמצא את האחת שלמרות כל הרע שהיה לי תזכיר לי טיפה אותה ותחזיר לי את האוויר לנשימה שהלך לו לחופשה מאז שהיא עזבה..