7 תשובות
מאוד טוב .
וואו מהמם.
חמוד, אבל חשוב להוסיף סימני פיסוק - יש חלק של מעל 20 מילים ברצף ללא סימני פיסוק, וזה מקשה על הקריאה.
אנונימית
שואל השאלה:
אוקיי תודה רבה
אוקיי תודה רבה
מהמםם
הייתי עושה פסקאות ויותר סימני פיסוק כדי שיהיה יותר קל לקרוא
אבל חוץ מזה מושלם
הייתי עושה פסקאות ויותר סימני פיסוק כדי שיהיה יותר קל לקרוא
אבל חוץ מזה מושלם
שואל השאלה:
תודה רבה:))
תודה רבה:))
היי, קודם כל, את כותבת מאוד יפה! מאוד אהבתי את המסר.
בכל זאת היו כמה דברים שקצת הפריעו לי. זאת ביקורת בונה ואין פה שום כוונה להעליב, אף אחד לא יודע לכתוב בצורה מושלמת. אם הקטע לא היה טוב- לא הייתי משקיעה בתשובה.
דבר נוסף שאני רוצה שתביני- הרבה מהדברים שאני אכתוב פה יהיו דעות אישיות שלי ואת לא חייבת ליישם אותן. תקחי את מה שמתאים לך לקחת.
ראשית, כמו שכבר כתבו מעליי- סימני פיסוק, חלוקה לפסקאות וירידות שורה. תנסי לקרוא את הטקסט בקול, לעצמך, ולבדוק איפה זה נראה לך הכי מתאים.
בתחילת הטקסט כתוב "לפעמים אני שואלת את עצמי למה החיים כאלה מסובכים? למה הם כאלה קשים?".
לדעתי כדאי לקצר את זה. כבר לפי המילה "מסובכים", אפשר להבין שהחיים קשים. אני הייתי מעדיפה לכתוב את זה "למה החיים כאלה מסובכים וקשים?", אבל שוב, זאת בחירה שלך.
"ואז אני מבינה שאין מה לעשות ושאלה החיים".
לי אישית זה נראה קצת מוזר. כאילו התפנית בעלילה מהירה מדי, אפילו לא ירדת שורה. לפני מילה הכותבת הייתה שרויה בדכדוך, ופתאום היא מודה על החיים. נכון שיש מצבים כאלה גם בחיים, אבל בדרך כלל יש סיבות לשינוי החשיבה. הייתי ממליצה לך לכתוב בהדרגה על איך שכיוון החשיבה שלך משתנה, למשל דרך דברים שאת רואה או נזכרת בהם. אגב, אם תסתכלי בביו שלי, גם בו זה מרגיש שהוא מקבל מהר מידי תפנית חדשה. אני עדיין מנסה לחשוב על איך לכתוב את זה כמו שצריך.
"אבל *היי* איך כולם אומרים *נו* המשפט הקלישאתי הזה "לקחת את החיים בפרופורציות" "
לדעתי, באמת ששפה גבוהה בטקסט יכולה במקרים מסויימים להשפיע עליו לרעה, בגלל שזה נראה מתיימר מידי או שקשה יותר להתחבר לזה. אבל שפת רחוב... זה כן יכול להתאים לקטעים בגוף ראשון, פשוט אני חושבת שפה ספציפית זה לא מתאים. את מנסה להעביר לנו מסר, וגם סלנג צריך לבוא במקומות המתאימים. אגב, זה חוזר כמה פעמים בטקסט.
איך תבדקי אם הטקסט טוב בעינייך או לא? תקראי אותו בקול, תתקני, וכעבור כמה זמן, כשאת כבר שוכחת איך הוא נשמע- תחזרי על זה. תשאירי רק את הדברים שאת מתחברת אליהם.
אם אני זורמת איתך, הייתי כותבת את זה "אבל איך אומר המשפט הקלישאתי הזה? לקחת את החיים בפרופרציות".
"כן, המשפט הזה וכן, למרות שהוא קלישאתי הוא נכון צריך לקחת את החיים בפרופורציות"
את כל הקטע הזה הייתי מורידה.
"לפעמים צריך שיהיו כתמים אפורים שיכסו את הורוד"
פה הייתי מסבירה למה צריך.
"וצריך תמיד לזכור שהחיים הם כמו מסלול מפותל לפעמים יש חלקים טובים וישרים ולפעמים יש חלקים שהם קשים ומפתולים"
קודם כל, עדיף לא לחזור על מילים פעמיים. זה נשמע הרבה פחות טוב. ואם החיים עצמם הם מסלול מפותל, איך את מגדירה רק חלק מהקטעים במסלול כקשים וכמפותלים?
הייתי מורידה את המילה "שהם".
"אבל היי בסופו של דבר עוברים אותם נכון? נכון" שוב, ה"היי" וה"נכון? נכון" לא נשמעים לי ספציפית כזה טוב.
"וגם אם יש חלקים מפותלים קחו אותם בפרופורציות הכל בסדר! אפשר לעבור אותם נכון זה קשה אבל זה אפשרי!"
את 'וגם אם יש' הייתי מחליפה ב'וגם את ה' (וכמובן שבמקרה כזה, מסירה את 'אותם').
או שפשוט הייתי כותבת את זה "וגם את החלקים המפותלים אפשר לעבור. זה אומנם קשה, אבל אפשרי".
"ותזכרו הנה עוד משפט קלישאתי "לא הכל טוב אסל הכל לטובה" תזכרו את זה."
שוב, חזרה פעמיים, הפעם עם המילה "תזכרו". וגם עם ה"קלישאתי"... בכל פעם שבה קראתי את זה, הרגשתי כאילו את מנסה להצטדק ופוחדת לצאת "קלישאתית מדי", או לחילופין, שאת כותבת כי את חושבת שזה נשמע טוב אבל לא באמת חושבת שזה כל כך מוזר להכניס לטקסט את המשפטים האלה, שהם כבייכול "קלישאה".
ודבר אחרון, לאורך כל הטקסט זה הרגיש לי כאילו ניסית לדחוף שם כמה שיותר כללים לחיים, מטאפורות וכו'. זה לא כל כך זרם. קודם- הכאב. מייד אחר-כך- לקחת את החיים בפרופורציות והדימוי עם הצבעים. מייד אחר-כך- הדימוי עם המסלול ומייד אחר כך, לא הכל טוב אבל הכל לטובה.
הם כאילו לא קשורים אחד לשני. אולי כדאי לך לנסות לכתוב דברים בין הקטעים האלה שיחברו ביניהם. לא צריך יותר ממילים בודדות.
אני רוצה להדגיש- זה שכתבתי כבייכול, הרבה מאוד דברים שאפשר לשפר, לא אומר שהטקסט לא טוב! ההפך הוא הנכון. אם הוא לא היה נראה לי טוב, לא הייתי יורדת לפרטים כל-כך קטנים.
אני לא יותר מקצועית ממך ושום דבר שכתבתי את לא חייבת לקחת ברצינות. כתבתי את דעתי האישית והצעות לשיפור, לא יותר מזה.
בכל זאת היו כמה דברים שקצת הפריעו לי. זאת ביקורת בונה ואין פה שום כוונה להעליב, אף אחד לא יודע לכתוב בצורה מושלמת. אם הקטע לא היה טוב- לא הייתי משקיעה בתשובה.
דבר נוסף שאני רוצה שתביני- הרבה מהדברים שאני אכתוב פה יהיו דעות אישיות שלי ואת לא חייבת ליישם אותן. תקחי את מה שמתאים לך לקחת.
ראשית, כמו שכבר כתבו מעליי- סימני פיסוק, חלוקה לפסקאות וירידות שורה. תנסי לקרוא את הטקסט בקול, לעצמך, ולבדוק איפה זה נראה לך הכי מתאים.
בתחילת הטקסט כתוב "לפעמים אני שואלת את עצמי למה החיים כאלה מסובכים? למה הם כאלה קשים?".
לדעתי כדאי לקצר את זה. כבר לפי המילה "מסובכים", אפשר להבין שהחיים קשים. אני הייתי מעדיפה לכתוב את זה "למה החיים כאלה מסובכים וקשים?", אבל שוב, זאת בחירה שלך.
"ואז אני מבינה שאין מה לעשות ושאלה החיים".
לי אישית זה נראה קצת מוזר. כאילו התפנית בעלילה מהירה מדי, אפילו לא ירדת שורה. לפני מילה הכותבת הייתה שרויה בדכדוך, ופתאום היא מודה על החיים. נכון שיש מצבים כאלה גם בחיים, אבל בדרך כלל יש סיבות לשינוי החשיבה. הייתי ממליצה לך לכתוב בהדרגה על איך שכיוון החשיבה שלך משתנה, למשל דרך דברים שאת רואה או נזכרת בהם. אגב, אם תסתכלי בביו שלי, גם בו זה מרגיש שהוא מקבל מהר מידי תפנית חדשה. אני עדיין מנסה לחשוב על איך לכתוב את זה כמו שצריך.
"אבל *היי* איך כולם אומרים *נו* המשפט הקלישאתי הזה "לקחת את החיים בפרופורציות" "
לדעתי, באמת ששפה גבוהה בטקסט יכולה במקרים מסויימים להשפיע עליו לרעה, בגלל שזה נראה מתיימר מידי או שקשה יותר להתחבר לזה. אבל שפת רחוב... זה כן יכול להתאים לקטעים בגוף ראשון, פשוט אני חושבת שפה ספציפית זה לא מתאים. את מנסה להעביר לנו מסר, וגם סלנג צריך לבוא במקומות המתאימים. אגב, זה חוזר כמה פעמים בטקסט.
איך תבדקי אם הטקסט טוב בעינייך או לא? תקראי אותו בקול, תתקני, וכעבור כמה זמן, כשאת כבר שוכחת איך הוא נשמע- תחזרי על זה. תשאירי רק את הדברים שאת מתחברת אליהם.
אם אני זורמת איתך, הייתי כותבת את זה "אבל איך אומר המשפט הקלישאתי הזה? לקחת את החיים בפרופרציות".
"כן, המשפט הזה וכן, למרות שהוא קלישאתי הוא נכון צריך לקחת את החיים בפרופורציות"
את כל הקטע הזה הייתי מורידה.
"לפעמים צריך שיהיו כתמים אפורים שיכסו את הורוד"
פה הייתי מסבירה למה צריך.
"וצריך תמיד לזכור שהחיים הם כמו מסלול מפותל לפעמים יש חלקים טובים וישרים ולפעמים יש חלקים שהם קשים ומפתולים"
קודם כל, עדיף לא לחזור על מילים פעמיים. זה נשמע הרבה פחות טוב. ואם החיים עצמם הם מסלול מפותל, איך את מגדירה רק חלק מהקטעים במסלול כקשים וכמפותלים?
הייתי מורידה את המילה "שהם".
"אבל היי בסופו של דבר עוברים אותם נכון? נכון" שוב, ה"היי" וה"נכון? נכון" לא נשמעים לי ספציפית כזה טוב.
"וגם אם יש חלקים מפותלים קחו אותם בפרופורציות הכל בסדר! אפשר לעבור אותם נכון זה קשה אבל זה אפשרי!"
את 'וגם אם יש' הייתי מחליפה ב'וגם את ה' (וכמובן שבמקרה כזה, מסירה את 'אותם').
או שפשוט הייתי כותבת את זה "וגם את החלקים המפותלים אפשר לעבור. זה אומנם קשה, אבל אפשרי".
"ותזכרו הנה עוד משפט קלישאתי "לא הכל טוב אסל הכל לטובה" תזכרו את זה."
שוב, חזרה פעמיים, הפעם עם המילה "תזכרו". וגם עם ה"קלישאתי"... בכל פעם שבה קראתי את זה, הרגשתי כאילו את מנסה להצטדק ופוחדת לצאת "קלישאתית מדי", או לחילופין, שאת כותבת כי את חושבת שזה נשמע טוב אבל לא באמת חושבת שזה כל כך מוזר להכניס לטקסט את המשפטים האלה, שהם כבייכול "קלישאה".
ודבר אחרון, לאורך כל הטקסט זה הרגיש לי כאילו ניסית לדחוף שם כמה שיותר כללים לחיים, מטאפורות וכו'. זה לא כל כך זרם. קודם- הכאב. מייד אחר-כך- לקחת את החיים בפרופורציות והדימוי עם הצבעים. מייד אחר-כך- הדימוי עם המסלול ומייד אחר כך, לא הכל טוב אבל הכל לטובה.
הם כאילו לא קשורים אחד לשני. אולי כדאי לך לנסות לכתוב דברים בין הקטעים האלה שיחברו ביניהם. לא צריך יותר ממילים בודדות.
אני רוצה להדגיש- זה שכתבתי כבייכול, הרבה מאוד דברים שאפשר לשפר, לא אומר שהטקסט לא טוב! ההפך הוא הנכון. אם הוא לא היה נראה לי טוב, לא הייתי יורדת לפרטים כל-כך קטנים.
אני לא יותר מקצועית ממך ושום דבר שכתבתי את לא חייבת לקחת ברצינות. כתבתי את דעתי האישית והצעות לשיפור, לא יותר מזה.
אנונימית
באותו הנושא: