בבקשה ממך.. פריקה+כתיבה

אל תתני לו להתרגל.. אל תתני לו לחשוב שתהיי שם לא משנה מה.. כי שתינו יודעת שבסופו של דבר את תלכי, את תפגעי, כי הוא הגזים, והוא יחשוב שהכל בסדר אבל לא, לא הכל בסדר.. הוא יחשוב שזאת עוד תקופה, כמה ימים וזה עובר אבל זה נשאר.. ההרגשה שאוכלת אותך מבפנים, ההרגשה הזאת שאת לא יכולה להסביר. שתינו יודעת שזה בגלל הזמן האחרון, בגלל שהוא כבר לא מדבר, כבר לא מעדכן אותך, כבר לא שואל, כבר לא מקשיב ואולי.. אולי כבר לא אוהב? אולי אוהב אבל את מרגישה שלא אותך.. פתאום אין לו זמן לנשום.. זה או שהוא עובד, או שהוא לומד, או שהוא מוצא עיסוקים אחרים שלא קשורים בך.. פעם הוא היה עושה הכל בשביל שתי דקות לשמוע אותך, הוא דאג לעדכן אותך ושבחיים לא יעבור יום בלי שהוא יזכיר לך כמה את מדהימה וכמה שאת אוהבת אותו.. ולאט לאט הפחדים ישכחו, החומות ירדו, והמגננות יעלמו.. את תהיי את, הילדה הקנאית שעושה שטויות בלי לשים לב אבל את תדעי לאהוב אותו יותר מהכל.. וכשהחומות שלך ירדו, ותתחילי להזכיר לו כמה הוא מדהים, תעדכני אותו בהכל, ולא תתני ליום לעבור בלי שהוא ישמע שאת אוהבת אותו, ממש כמו שהוא ביקש ככ הרבה זמן.. משהו ישתנה, הוא יתרגל בלי לשים לב ו.. תיכנס שם מישהי אחרת. ואת? את תמיד תישארי שם כי הכל בסדר.. אבל את מקנאה, אבל כואב, אבל קשה.. אבל הכל בסדר.. כי לא הייתם ולא תהיו.. אז אל תתני לו להתרגל לאהבה שלך, כי לא לכולם מגיע לחוות אותה.. אל תתני לו לקחת אותך כמובן מאליו..