איך מישהו שמרעיב את עצמו לא מודע לזה שהוא פוגע בעצמו?

הוא מודע

הוא מודע לזה, פשוט זה בא בטבעי וקשה לו לשלוט על זה.

בוודאי שהוא מודע לזה שהוא עושה רע לגוף שלו.
לפעמים זה נובע מלחץ חברתי, נובע מעוד כל מיני גורמים.
למשל, אימא שלי בעבודה שלה עובדת עם אישה בגיל העמידה (46/7) והיא הייתה פעם אישה מלאה, ממש. היא שקלה בערך 113 קילו, לפעני בערך שלוש שנים היא שנאה את זה, ולא היה לה כוח ומוטיבציה לצאת ולרוץ, ולעשות ספורט, ולשמור על תזונה נכונה ומאוזנת (מה לעשות, לא כולם כאלו) אז היא החליטה להקיא אחרי כל פעם שהיא אוכלת. זה קרה פעם, זה קרה פעמיים, זה קרה 5 פעמים. והגוף שלה התרגל...בכל פעם כשהיא אוכלת היא מקיאה.
ואז הגיע השלב של פרעות האכילה.
היא שוקלת היום 33 קילו, רזה ממש, כמו מקלון.
היא הלכה לבילוי עם אימא שלי למסעדה, ואמרה לה "אני לא יכולה לאכול, אני אקיא".
והיא מודעת לזה, היא מודעת. היא יודעת שזה רע, אבל היא לא שולטת בזה. אם היא הייתה שולטת בזה, היא לא הייתה אנורקסית.

ואני מרחמת עליה...

אני לא הייתי מודעת. היו כל כך הרבה תסמינים גופניים ופשוט לא חיברתי את הנקודות. זה לא שאני טיפשה, זה שהאנורקסיה עיוותה לי את צורת החשיבה וגרמה לי להאמין שלאכול מספר קלוריות שבקושי מספיקות לתינוק בן שנה זה בסדר, זה מצויין, זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות לעצמי. ככה אני יאכל כל החיים וירגיש מעולה וזה הדבר שיציל אותי מעצמי. כמובן שזה שטויות במיץ. המחלה הזאת מוחקת לך את ההיגיון הבריא ומאכילה אותך שטויות. כשאני מסתכלת אחורה אני מבינה כמה פגעתי בעצמי והרסתי את הגוף שלי וכמה זה היה יכול להמשיך להתדרדר, אבל באותו הרגע קשה לך לראות את זה.