אני פאקינג שונאת את עצמי. (פריקה)

אני לא נראית טוב. נקודה.
האופי שלי נוטה להיות מוגזם ממש למשתנה כל איזה שתי דקות.
אני לא אוהבת בכלל להתלונן על זה, אני מבקשת סליחה על כל דבר קטן שזה נראה כאילו אני מצטערת על הקיום שלי.
ההורים יודעים, אבל הם יודעים חלק ממש קטן מזה. הם חושבים שזה יעבור. הם חושבים שזה רק חודש ככה אבל האמת זה מעל חצי שנה.
כל הבנות מגדירות אותי כהמכוערת, כהלא יפה.. יש להן ביטחון ממש גבוהה, אפילו לחלקן יותר מדי גבוהה.
שכנעתי את עצמי שאף בן לא יאהב אותי. כי אם תראו אותי במציאות אתם תחשבו לעצמכם: "מי זאת הילדה החסרת ביטחון הזאת?"
אני מפחדת לדבר עם חברים שלי או להגיד את זה למישהו שיעזור לי, הם בטוח יצחקו עליי ויגידו שאני עושה את זה בשביל צומת לב רק בגלל הארשת פנים השמחה שאני עוטה כל יום.
אני ממש מצטערת שזה ארוך אבל זה הגיע למצב שאני כבר לא יכולה להסתכל במראה ולחייך.
פליז תעזרו לי.. מה אני עושה? זה כל כך מתסכל ולא נעים, להרגיש שכולם מעליך..