אחותי טוענת שברגע שלאתאיסט תהיה תקופה קשה הוא יתפלל לאלוקים ואני טוענת שהם פשוט לא מאמינים ושזה לא יקרה. מה דעתכם?

האמת שיש כאלה ש"מתחננים לעזרה" אבל הם לא מתכוונים לזה באמת.

בתור אגנוסטיקן עם נטייה טבעית לאתאיזם אני יכול להגיד בביטחון שזה בחיים לא יקרה לי

שואל השאלה:
^^בדיוק! לזה אני מתכוונת! סבבה, הם מתחננים לעזרה. אבל אל מי הם מתחננים? לאלוקים? ליקום?

לא זה לא יקרה
אני פשוט לא מאמינה, זה לא שאני התחיל להאמין שנוח לי

לא כולם מתחננים לעזרה

מתכוונים לה' אבל גם לא באמת לה', לכי תדעי, לרוב זה סתם מביך שלהם, לא רוצים להאמין שילכו יבקשו עזרה מהפיצוץ הזה.

אתה מכליל

שואל השאלה:
^^יכול להיות שהם בכלל לא מתחננים לעזרה

אני מסכים עם אחותך.


כל אדם נורמלי מבין שיש בורא עולם, אבל עם יש לו מידות רעות וטוב לו - הוא מעדיף להתעלם בזה כדי למלא תאוותו. אבל בשעת צרה, שאין לו ברריה - אז בשבי להציל את עצמו - הוא פונה לכתובת היחידה שיכולה להציל אותו - הקב"ה.

זאת הדרך של הקב"ה להכניע אותנו אליו (את מי שהוא אוהב).

לא יודע אם זה על כולם אבל תשמע סיפור אמיתי.
היה מישהו שהיה נגד חרדים ולא מאמין באלוקים והוא שהיה גוסס כינס את כולם ואמר לפני כולם ומה אם טעינו ובאמת יש אלוקים
מה נעשה אז

אני אתאיסטית ואני בחיים לא אתחיל להתפלל רק בגלל שקשה לי. אני פשוט לא מאמינה שיש איזה ישות ששולטת על הכל אני אעדיף לנסות לעשות מה שאני יכולה כדי לשפר את הסיטואציה ואם אין שום דבר שאני יכולה לעשות אני פשוט אקבל את העובדה שזה המצב

אני חושב שהיא צודקת במידה מסויימת
יש כאלה שכשהם מיואשים הם ינסו כל דבר...

אני יכול להעיד שגם אם אני אראה כדור אש בגודל של כל ישראל מתקרב אלי, וגם אם אני אהיה בצניחה חופשית בלי מצנח בגובה 5000 מטרים, וגם אם אני אחטף ויעמדו להרוג אותי, אני לא אתפלל לה'. לא ארגיש את הצורך, ולא אראה בזה משמעות...
אבל אני כן אהיה מתוסכל ואפחד על חיי

שואל השאלה:
תוצאה, חסר ניסיון חסר לב ואיזה שם לא מעניין
אז אתם פשוט אומרים שאתאיסטים מודעים לזה שיש אלוקים ופשוט משקרים על כולם ומתכחשים לזה?

אני אומר שבמצב שלבן אדם לא נשאר עוד מה לעשות הוא יעשה כל דבר שיכול להיות שיעזור

להגיד שאתאיסטים בעצם מאמין בה' שנוח להם זה להגיד שטבעונים אוכלים בשר כשנוח להם
זה פשוט לא נכון, אין פה בכלל ויכוח
מעטים מאוד האתאיסטים שפונים לה' במטרה לקבל עזרה מה'.

שואלת השאלה, זה בדיוק מה שכתב הרב אליהו דסדלר זקוצ"ל בספרו "מכתב אליהו". אעתיק לך את זה, ואפילו אתן לך קישור מצורף.


"השמים מספרים כבוד אל...אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" (תהלים י"ט).

דבר גדול השמיענו בזה. כי לכאורה תמוה: אם השמים מספרים, והרקיע מגיד, והימים ידברו, והלילות יחוו דעת, איך אפשר שיהיו בני אדם שלא ישמעו ולא ידעו? אם כל הבריאה כולה אומרת שירה לפניו איך אפשר שיהיו מחוסרי אמונה שיאמרו שאינם שומעים כלום? אמנם מעולם לא היה מי שהוא אפיקורוס באמת. כל מי שפקר ידע בפנים קרב לבו שמתעלם הוא מן האמת, ומה שטוען שאינו רואה ואינו שומע היינו שאינו רוצה לראות ואינו רוצה לשמוע.

ועיין מה שכתה הגר"ח מוואלאזין בנפש החיים שער א' בהג"ה ע"פ "פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיהו ו') דהיינו שהרשע מתיירא מלראות ומלשמוע ומלהבין, כי אם כה יעשה הלא ישוב ויתרפא, ובזה אינו רוצה בשום אופן." (מכתב מאליהו, כרך א, עמ' 173-174)

שימי לב למילים "ידע בפנים קרב לבו שמתעלם הוא מן האמת"

את מוזמנת להקשיב לסיפורים של לוחמים רגע לפני המוות אחד שאפילו לא ידע שמע ישראל רק את המילים האלו (שמע ישראל, לא כל הפסוק) ואמר את זה וניצל בצורה בלתי אפשרית. הניסיון מוכיח. (אגב איך שהוא ניצל זרקו עליהם רימון כשהם היו בחדר וכשהוא אמר שמע ישראל הוא הרים את הרובה ואיכשהו זה פעם ברימון שהיה באוויר והעיף אותו לבחוץ ככה הוא ועוד אלו שהיו איתו שרדו