המצב החברתי שלי מתדרדר

אני גרה בקיבוץ, ובריבוץ יש כיתות (נגיד כיתת פטל וכאלה) שזה כל הילדים מאותו גיל, לפני משהו כמו ארבעה או חמישה חודשים הייתי בפסגה מבחינת החברים ועכשיו אני מרגישה שהחברות שלי מזמינות אותי לדברים מתוך רחמים, כאילו בפנים שלי הן חמודות ומאחורי הגב שלי הן צבועות אלי רצח, הבנים שחשבתי שאני יכולה לסמוך עליהם בגדו באמון שלי וקיללו אותי וסיפרו את הסודות שלי לכל שאר הילדים, אני כבר לא יודעת מה לעשות... אני מרגישה חרא עם עצמי, אני מרגישה שהאישיות שלי זו לא אישיות שאני רוצה, שהתדמית שלי זאת של פקאצה שרק מסכסכת בין כולם ורק מציקה כל היום ושבתכלס כולם חברים שלה רק כי לא נעים להם, והבעיה הכי גדולה שלי זה שאני איתם מגיל אפס ועד לקבר אז אין לי אפשרות למצוא חברים אחרים. אני מרגישה שאני רוצה להשתנות, להפוך למשהו שכולם יקנאו בי, שכולם ירצו לחזור להיות חברים שלי...