אוף אין לי כוח כבר(פריקה) אתם לא חייבים להכנס

אהובה אשמח שתפני אליי
אשמח לנסות לעזור

את לא בת נוראית, את סובלת ממשהו נוראי, לכן את ככה,יקרה את עוברת תקופה ממש לא נעימה וקלה בחיים שלך ונכון שזה מלווה אותך במלא רגשות אשמה וכעס על עצמך וגם שקשה לך שהיא לא עוזרת לך להתגבר על זה, היא צריכה לדעת מה את עוברת, את לא ילדה חרא, את בחיים לא כזו, את בתקופה הכי קשה ונוראית וקשה לך להחזיק מעמד ואת צריכה אדם אחד שיגיד לך כמה שאת שווה וראויה וחשובה וגם שיעזור לך להתגבר על זה . תפני לעזרה , תדברי אתה, את לא צריכה להרעיב את עצמך , גם אם דוחפים לך אוכל, זה בשביל הבריאות שלך, נכון שאת מעדיפה לחזור אחורה, להמשיך להרעיב את עצמך וכל זה אבל זה לא ישרת אותך בשום דבר, את ראויה להיות נאהבת ואהובה וצריכה לחיות, נכון שתקופה הזו גורמת לך לרצות לוותר יותר מדי , ליפול ולהתבאס , כמה פעמים שיהיו לך, אפיל יותר והרבה פעמים, אבל את תצליחי לקום יותר מהר ממה שאפשר. את מסוגלת. אל תוותרי על עצמך

היי אנונימית יקרה,
נראה שהאכילה מציפה אצלך חרדה עצומה. כאילו בהצטמצמות יחזור אלייך מה שאבד, וכך אולי תוכלי שוב להרגיש בשליטה. שומעת כמה את מאשימה את עצמך, כמה הגוף עייף מהמלחמה. לא יכולה לדמיין כמה יכול להיות מתסכל ומעצבן, כשהסובבים פועלים, לא לפי רצונך... נשמע שאת חצויה... מצד אחד ממה ששיתפת עולה שהקשר עם אמא שלך יוצר אצלך תחושה של כנראה כעס שאולי היא לא מבינה אותך מספיק, כאלו את הולכת בתוך מבוך וכל פעם נתקלת בקירות.. ומצד שני מהמילים שלך עולה שאת מרגישה שאת מתייחסת באופן פוגעני, לבטח זה מתסכל ומעציב אותך... יקרה, אני רוצה לספר לך שאני מתנדבת בסה"ר סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'אט אנונימי לחלוטין כל יום. בצ'אט נוכל להקשיב ולהבין יותר, לנסות לתמוך ואולי לחשוב גם על דרכי סיוע. אני מצרפת את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד.
בואי.. מחכים לך כשיעלה הצורך.
שלך,
מתנדבת סה"ר