אני חייבת לפרוק, פריקה

אוקי אז אין לי באמת חברים. יש לי ככ הרבה אנשים שאני מכירה ו"מדברת" איתם באינסטגרם בריפלי אבל לא באמת חברים. אפילו החברות שהם הכי טובות בשבילי רעילות לפחות אחת מהן מאוד השנייה עוד איכשהו טובה. בגלל כל המצב החברתי שלי נכנסתי לדיכאון, דיכאון אמיתי (מאובחן). חברות שלי הרבה יותר מוצלחות ממני בהכל. יש להן גוף פצצה וגם פנים יפות, אני מרגישה כמו פח זבל לידן. הן גם בקשר עם בנים וזה ואני לא ידועת איל עושים את זה, אני לא יודעת איך פונים לאנשים, לא יודעת איך מדברים אני מפחדת מזה ונמנעת כמה שיותר. אחותי בכלל חושבת שיש לי חרדה חברתית אבל אי אפשר לבדוק בגלל הסגר אז אין פסיכולוגים.
אני מרגישה פשוט לבד. יש עכשיו איזה ילדה שהתחלתי לדבר וכאילו אנחנו מדברות על הכל וסיפרתי לה ואז היא אומרת לי שאני חייבת להתחיל לדבר עם אנשים וקצת חיי חברה, אבל בזה גם היא לא מבינה אותי, פשוט קשה לי! אני רוצה אבל פשוט זה ככ קשה לי! כל החופש הגדול לא ניפגשתי עם אף אחד! אולי בחודש הראשון של החופש נפגשתי פה ושם וגם זה בקושי כי פשוט זה הייתה התקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים, פשוט התנתקתי מכולם.
יש לי עכשיו סוג של פסיכולוגית שעוזרת לי אבל היא לא פסיכולוגית שמבינה בדברים של דיכאון וכל מה שאני מנסה להגיד. במזל יש לי אמא מדהימה שאני מספרת לה הכל ותמיד מנסה לעזור ואת אחותי שתמיד מקשיבה לי וגם היא מרגישה ככה. (יש לה חרדה,חרדה חברתית ודיכאון מאובחן) אז היא מבינה כל מה שאני אומרת. אבל צריך גם חברים ופשוט כל החברים שלי רעילים וזה מגעיל אותי כבר. הייתה לי הזדמנות להיות חברה טובה של מישהי שאני יכולה לחזק איתה קשר אבל כבר יש לה את החברים שלה. פשוט אני אפילו לא יודעת איך לבטא את עצמי. פשוט נמאס לי שהכל רעיל וצבוע ומעפן. תודה אם מישהו קרא❤