יש פה אנשים שאין להם חברים בכלל אולי רק אחד בודד והם גם לא מדברים בכלל עם אף אחד בצאטים פה ובאינסטגרם וזה?

בסדר גמור

יש לי רק חבר ילדות אחד.
ופה אני מדבר רק עם בן אדם אחד, אבל סתם כי הוא מצחיק.

ההתמודדות שלי עם זה היא מוזרה יחסית.
אני מאמין שיום אחד יהיו לי הרבה אנשים וחברים סביבי.
כי אני מאמין באישיות שלי, אבל אני לא דוחף את עצמי כדי להגיע למצב.

שואל השאלה:
אין לך גם בכלל חברים? ובת כמה את?^

שואל השאלה:
ומחוץ לבית ספר יש לך חברים או בכלל לא? כי לי אין בכלל חוץ מאחת

שואל השאלה:
17

אני בת 18
ואין לי חברים
ואני גאה בזה
אין מי שיקח לי מהאוכל

קשה ולפעמים אני נכנס לדיכאון גם.
אני חושב שהדרך היחידה לצאת מהמעגל הזה של הבדידות והדיכאון זה פשוט להתחיל פסיכולוג חדש ולקחת פסיכיאטר
(הייתי אצל פסיכולוג והפסקתי)