למה יש אנשים שבאמת נכנסים לויכוחים של אמונה? למה לא לתת לאנשים לחיות בדרכם?

הבעיה פה היא לא דווקא מצד האתאסטים.
בכללי, אתאסטים רוצים לחיות בדרך שלהם באמת.
אבל אני מבין מאיפה באות התלונות.
זה מבאס שהמדינה מגדירה את עצמה בתור מדינת ה"יהודים" ולא בתור מדינה הישראלים.
ועל פי כך, גם מכריחים אותנו האתאסטים להשתתף בכל הטקסים המיותרים.
למה בשביל להתחתן בישראל אני צריך לשלם כסף לרב ולעבור כאב ראש ענקי?

ברגע שזה משפיע על חיי היומיום (לדוגמה מאות מאכלים שאין בישראל כי הם לא כשרים, שאין תחבורה ציבורית בשבת ואפילו אין טלוויזיה בכיפור) זה מייצר אנטיגוניזם נגד הדת כולה

שאני נכנס לויכוחים זה רק בגלל הסיבות הבאות:
א. אם אנשים מזלזלים באמונה שלי.
ב. אנשים מפיצים שינאה בכוונה.
ג. אנשים מפיצים מידע שקרי.
ד. אנשיו מנסים לעצבן בכוונה.
ה. להסביר אי הבנות.

לא אכפת לי איך אנשים חיים, אבל כבוד מינימלי. בנוסף לזה, ענייני אמונה זה הרבה פעמים נושאים פילוסופים וזה כיף לדון על זה. בדיוק כמו שאנשים דנים על פוליטיקה, סרטים וכו' אפשר גם לדון על זה בשביל הכיף.

שואל השאלה:
שמח לעזור! :)
אני מסכים שכיף לדון על נושאים כאלה אבל הרבה פעמים נכנסים לפינות של כפיה דתית או זלזול בדת, זה מוציא את ההנאה ורק גורם לכל צד לנסות להוכיח נקודה שלא ניתן להוכיח

ltc באמת הבעיה היא לא באתאיסטים? את יןדעת כמה פעמים הם ניסו לריב וניסו להוציא אותנו המאמינים וטפשים ולשלול את האמונה שלנו בכל דרך ולהוציא אותנו רעים?
יש אתאיסטים עם אובססיה שכואב להם לראות מאמינים

למה למנוע מאנשים לדבר על הדעה שלהם אני לא מבינה את זה
אם בני אדם יפסיקו להיות כאלה רכרוכיים לא תהיה שום בעיה לנהל דיונים על דעות שונות

שואל השאלה:
אנונימית
לכל צד יש את הקיצוניים שלו, מספיק פעמים התווכחתי עם מאמינים שטוענים שאני טיפש כי אני לא מוכן לקבל את זה שאלוהים קיים, זה לא עניין של קבלה, זה עניין של אמונה וגם המאמינים הרבה פעמים נופלים בזה ובאים עם ראש בקיר ופשוט מציבים עובדה שאלוהים קיים.

לרוב אתאסטים יעשו מה שהם רוצים בתוך הפורומים שלהם.
אני אישית בתור אתאיסט עם הרבה חבריים דתיים לא חווה את הבעיה הזאת הרבה.
אבל לדוגמא, בדרגים הגבוהיים בממשלה, מנסים לכפות עלינו לחיות עורך חיים דתי.
שזה די מבאס, כי כמו שאני לא בא לדתיים ומפריע להם, הייתי מצפה שיתנו לי לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה.

וגם האתסיטים באים עם ראש בקיר ולא מוכנים לשמוע שום דבר ומציבים עובדה שאלוקים לא קיים

לאנונימית.
ומאיזה מקום זה בא? ממקום של כפייה דתית עלינו! כופים עלינו דברים אז זה מייצר אנטיגוניזם. אם נהיה מדינה יותר ליברלית המלחמות המטופשות האלה לא יפסיקו אבל התדירות תרד.

מה זה הפורומים שלהם??

לא כפינו שום דבר די כבר עם השטויות האלה.
באמו אלייך הביתה והכרחנו אותך לעשות משהו?
איזה רגישים אתם.. העיקר אומרים שהמאמינים רגישים אבל תראו גם אתם לא מפסיקים לבכות.

שואל השאלה:
אנונימית
את הולכת עכשיו במעגלים סתם, כמו שאמרתי לכל דבר יש את הקיצון שלו

ורק בשנים האחרונות זה נהיה ככה.. מעניין למה בתקופת קום המדינה וכל השנים האלה עד לעשור האחרון לאך אחד זה לא הזיז.. כי הם הבינו שזאת מדינה יהודית.
אגב אם כל כך קשה לכם תתלונו על עצמכם כי מי שקבע למשל שאין תחבורה ציבורית בשבת זה עוד מקום המדינה, החילונים קבעו את זה לא הדתיים
אז אשמתכם

שואל השאלה אני יןדעת שלכל אחד יש את הקיצון אבל סתרת את עצמך.
מצד אחד אתה אומר שלכל קבוצה יש קיצוניים מצד שני אתה רשמת שכל המאמינים באים ראש בקיר ומציבים עובדה אז תחליט.

שואל השאלה:
אנונימית
את מלכלכת, תקראי כמו שצריך, באף נקודה לא אמרתי שכל המאמינים ככה, ציינתי גם שלא כתבתי את השאלה כדי לייצר ריב, אני אישית מגיע ממשפחה שכן יש בה אנשים מסורתיים ואני מכבד את כולם ומשתתף בהכל, כמו שמכבדים אותי. אז לא חלילה אמרתי שכל המאמינים ככה.

כי רוצים להגיע לחקר האמת...
אם יש אמת כולם רוצים לדעת אותה ולהראות אותה לכל הטועים..... כדי שלא יטעו בגלל שהם לא ידעו...

יש דתיים שמפיצים את הדת מתוך תחושת שליחות או תחושה של חובה מיסיונרית (לא במובן הרע)

///

מבחינה פסיכולוגית אני חושב שזאת בעיה של זהות. אנשים בלי זהות מגובשת אוהבים לתלות אותה לחלוטין במשהו חיצוני כמו פוליטיקה, מערכות יחסים, קבוצת ספורט, משהו שהם יוכלו להזדהות איתו, שיעניק להם תחושת שייכות.

///

ברור שֶדַּת היא חלק משמעותי בחיים של כל דתי, אבל ברגע שאין שום נושא לדבר עליו חוץ מזה, אפשר להידרדר לפאנטיזם, ע"ע סינדרום החוזר בתשובה - "פאנאט הוא מי שאינו יכול לשנות את דעתו ואינו יכול לשנות את הנושא." (וינסטון צ'רצ'יל)

///

נראה לי שאותו סיפור עם אתאיסטים, בעיקר עם חדשים. יש סוג של משבר זהות, העולם הישן מתערער ואז צריך להחצין את העולם החדש כדי להרגיש יותר בטוחים או משהו כזה

///

בקיצור: פחות זהות יותר פאנטיזם

פחות או יותר אני נכנס לוויכוח עם כל דעה שהיא לא כמוני, למה? כדי לבדוק את הדעה הזו ואת דעתי

שואל השאלה:
מעריך את התשובות של כולכם (רובכם לפחות), אני מבין מאיפה בא הרצון שלכם ללמוד מהוויכוחים אבל הבעיה שהרבה פעמים הוויכוחים האלה נהיים מכוערים ויותר משחקים של מי צודק ומי טועה ולא ניסיון ללמוד ולהבין את הצד השני, הרבה פעמים מישהו פשוט זורק משהו כעובדה וזה מעורר אצל האחר ניסיון לתקוף חזרה עם עוד "עובדה"

הסביה שניתן לצוות על האמונה, כי השכל הישר מחייב תא כל שיצא מגדר שוטה להבין שלעולם המתוכנן יש מתכנן, כפי שכתב הרב אלחנן וסרמן ה"יד בספרו "קובץ ממארים ואגרות". הרב הסביר ששם שהמצוה הלאמין - זה לקבל את מה שהשכל מחיב ולא לדחות בזה או לכפרו בזה עקב תאוות. אז לא מדוב פה באמנוה עיוורת, אלא בקבלת העובדה (אלוקים קיים).

לשאלה: אני משתתף בדיוני האלה בשביל חהגן על האמת (אלוקים קיים, ותורתו אמת) ולהיות נגד השקר (כפירה).

בואו, בתכל'ס אף־אחד לא מתחיל להתווכח כדי לשנות את הדעה שלו או "ללמוד דברים חדשים".