כאלה שבמדא?

זו לא היה מוות טרגדי ולכן לא היה לי כל כך קשה.

שואל השאלה:
אבל אתה יודע שלא הצלחת להציל אותו שעכשיו המשפחה שלו בוכה ונהרסו להם החיים אין רגשות אשמה?

כאב לי והייתה תקופה שלא הפסקתי לחשוב על זה. אבל בסוף הרמתי את עצמי והבנתי שאלה הם החיים, והם כרוכים במוות במוקדם או במאוחר.
וברור שלא תמיד הכל מצליח, וזה בסדר, כי הצוותים נותנים את המקסימום שלהם, ומעולם לא וויתרנו על אף מטופל.

אני בת דבר ראשון
דבר שני לעולם אל תאשימי את עצמך במוות של מטופל או על כל פגיעה אחרת שלא את גרמת לה. בהחייאה את עושה את מה שיכלת, המוות לא תלוי בידיים שלנו! אנחנו יכולים להציל חיים אבל יש גם כאלה שאין אפשרות כבר להציל אותם( ובכל זאת מנסים),רגשות אשם לא אמורים להיות לך בשום צורה