הרגשתם פעם כאלו אתם לא יודעים להסביר את הרגשות שלכם?

כן כן כן

כן!

כן.. קשוח

וואו
זה קורה לי המון

שואל השאלה:
אוף

כןן

אם אני רוצה להגיד משהו אז כן. כל-כך הרבה פעמים שהתחרטתי עליהן אחרי, הרבה פעמים שכבר אי אפשר לספור אותן. זה כמו קפיצת בנג'י והרבה פעמים אני משטפנת ומחליטה לקחת צעד אחורה, ובעצם לא לקפוץ למרות שאני מרגישה שאני יכולה. אבל כשאני כותבת זה אחרת, יש לי יותר רוגע והכתיבה עצמה נותנת לי אותה, ובכתיבה אני יכולה להביע את הרגשות שלי בכל כך הרבה מילים שאין מצב שהייתי מצליחה להגיד, אפילו לא יודעת איך להסביר את זה.

אני יודעת כמה זה מתסכל לא להגיד מה שאתה באמת מרגיש. המשפט "אחד בפה אחד בלב" הוא כל כך נכון. לפעמים אנחנו כל כך רוצים לפרוק משהו מעלינו אבל מפחדים מהלא נודה, זה לפחות מה שאני מרגישה.

מה איתך?