אמא שלי תפסה אותי על חם עם טלפון בשבת,

שואל השאלה:
אבל אני שומר שבת. פשוט בשבתות הקיץ אני קורא מאמרים בטלפון, כי כמה אפשר...

אם היא תגיד משהו תספר/י לה מה את/ה מרגיש/ה אם היא תמשיך רגיל ואת/ה עוד לא מוכן/ה לפתוח על זה תמשיך/י רגיל ואם זה משהו שהיית רוצה להגיד תדבר/י איתה על זה

שואל השאלה:
מה היא תייעץ לי, למה אני בכלל צריך ייעוץ?

שואל השאלה:
אני מצליח לשמור את השבת, אבל לא כמוה.

אם היא תגיד לך משהו תגידי לה שזה כבר עניין שלך אם לשמור שבת או לא

תספר לה שנמאס לך

שואל השאלה:
אדגיש שהשאלה היא מה אני עושה לגבי *אמא שלי*.

מה שאתה בוחר. אם היא לא אומרת לך כלום - לא חושב שאתה חייב לדבר איתה על זה אם אין רצונך בזה, אלא אם כן אתה חושב שהיא כיולה לזחק אותך (לא יודע אם יש לה את הכלים ואת היכולת. אתה אמרו להכיר אותה, לא אני).

אבל ארחי שתצליח להתגבר על זה בעזר תה' יתברך - אני חושב שתוכל להודיע לה על כך על מנת לשמח אותה.

חביבי, אם אימא שלך כבר ראתה - אין לך מה לומר לה. השאלה היא מה אתה אומר לעצמך - האם השבת עבורך היא ערך או נטל? אם היא ערך - כיצד אתה ממלא אותה בתוכן במקום לבזבז בה את הזמן. הרי כל לימוד שלך בשבת הוא פי כמה מאשר ביום חול.

ממשיכה כרגיל

פשוט עם אתה אוהב לשמור אז מה שבאלך היא התעלמה ? תתעלם גם

מה עושה עושה? חוזר בתשובה. יש משהו יותר טוב מזה?

שואל השאלה:
מה אני אומר לעצמי זו לא השאלה, והתשובה כבר נמצאת עמדי.