למה אנשים כל כל מתאמצים, בסוף כולנו נמות? אולי יום אחד נקום ונגלה שכל זה היה חלום?למה להתאמץ אם אולי בסוף הכל נזרק?

בשביל לסבול

כי יש התחלה אמצע וסוף ואנשים שאוהבים אותנו וחברים וכיף

אין סיבה
פשוט אנשים תמיד עומדים בציפיות של החברה והמעגל החברתי שלהם ויש דברים שלא מקובלים
בסוף כולנו נהיה רק גופה בלי שום דבר.. ולא משנה מה נעשה זה יקרה

כדי לא לחיות בסבל מוחלט. להנות גם בדרך, ואם כל זה היה חלום, לפחות לדעת שזה היה חלום טוב.

מתאמצים כי מנסים לברוח מהוויה

שואל השאלה:
כי מנסים לברוח ממה??

החיים קצרים בשביל לחיות בפחדים וכל זה הבנתי את זה שעברתי ארבע מקרי מוות במשפחה .. צריך לחיות את החיים וליהנות מהם

^אבל זה לא פחדים
זה פשוט הבנה שלכולנו יש סוף. גם אם קשה לכם לחשוב על זה אבל אתם תמותו וגם כל מי שאתם מכירים

כן אבל עדיין עדיף שלא נחשוב על זה יותר מדי, כי אז נבזבז את כל זה על עצב וסבל והלך על החיים, לחולי סרטן יש דרך לחיות את החיים בידיעה שהם קרובים לסוף או לא, פשוט להגשים משאלות וכל זה , גם אם יתרפאו או לא מסרטן

ברגע שאתה מציב מטרה לעצמך ,ועבדת קשה והצלחת , האם תיהיה גאה בעצמך? כנראה שכן.
אם תשיג משהו מבלי לעשות דבר , האם עדיין תיהיה גאה בעצמך? כנראה שלא.
אנחנו יוצרים את המטרות שלנו וחיים כל יום בשביל הדרך הזאת , המאמץ הוא מה שמחזיק אותנו בתור בני אדם , המטרה לא ברורה ואולי בחיים לא תיהיה.
תתאמץ ותזיע , ותיהיה גאה בזעה שלך.

שואל השאלה:
אבל בשביל מה לעשות מטרות, בסוף אני ימות וזה ילך לפח

זה לא ילך לפח..אל תחשבי על זה.. החיים קצרים מדי עדיף לחיות את החיים. אפילו חולי סרטן הצליחו להתמודד עם המחלה עם גישה טובה ובזה שהם רצו לחיות את ההווה.

שואל השאלה:
אז איזה ראייה צריך

חיובית, טובה יותר, פשוט לא להכחיש שש רע בחיים אלא גם לראות שיש טוב בחיים ביחד

אם נחשוב רק על חצי הכוס הריקה ועל זה שאולי לא נצליח ושכל זה לא קורה באמת לעולם לא נגיע לאושר, גם אם העולם הוא רק הדמיה, האושר מגיע רק בעבודה קשה או בלהקשיב לאייל גולן