יהדות, השתדלות, וטיעון הבטלן

לפי תפיסה "אמונית" הרווחת בציבור הדתי, אלוהים אחראי על כל פרט בעולם, והוא גוזר על כל אדם את מזונו ומאורעות חייו. עם זאת חובה עלינו להשתדל להתפרנס, להתרפא ולקוות לטוב ולחסד האל.

בואו נתעלם מכך שהתפיסה הזאת סותרת את חופש הרצון ומאמינה בהשגחה אימננטית בלתי מובנת, הגישה הזו לא עקבית. ובעצם מזכירה את התפיסה הפרוטסטנטית לפיה, למרות שאין קשר בין מעשינו לגמול אלוהי ( שיבוא בחסד) עלינו להיות יוזמים ופעילים.

הקומפטיביליות הזו די הזויה וכבר חטפה מהלומות מהוגים רבים כמו קאנט למשל.

הגישה הקוהרנטית יותר היא הגישה הפטליסטית שכופרת בהשתדלות ומודה בחסד האל (למשל, חלק מהזרמים של ברסלב).

מה שמזכיר את טיעון הבטלן: אם הדטרמיניזם צודק והכל מוכתב מראש אז אין שום סיבה וצורך להחליט או לעשות מאומה.

ההתנגדות המקובלת היא שכדי שנהיה ראויים "לקבל את השפע" עלינו לעדות משהו לשם כך. אם לא נראה עניין במתנה של אלוהים אז לו לא תהיה מוטיבציה לתת לנו אותה. וזה שוב אבסורד שהלוא בין כך ובין כך נקבל את זה.

[הנה עוד דוגמה לתאולוגיה ציונית- דתית לא עקבית ואד-הוקית]

מה דעתכם?