דעה על הקטע כתיבה?

לא הסתכלתי אחורה ,
לא בכיתי לא חששתי,
לא הסתכלתי על מה שעבר או על מה שפיספסתי,
אולי הסתכלתי קדימה מדיי ,
אולי לא העצרתי להתסכל על טעיות עבר
על הפחדים הישנים הסיוטים שהיו חוזרים פעם כל יום ,
אולי זה פיספוס ,
הפסדתי חבריות ארוכות שנים כי השנים עברנו ונפרדו בלי כל סיבה ,
ואני שואלת את עצמי כל יום למה אני לא מסתכלת אחורה למה אני לא בוכה שאני מסתכלת על תמונה של כל החברות שהביטחו שנהיה חברות לנצח ואחרי שנה זה לא עבד אבל התמונה עדיין תלויה אבל הן לא חזרות,
האם התסכלתי קדימה מדיי?